zofim.org.il
  
 


 
אתר קול צופייך - עלון עדת הצופים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » אתר קול צופייך - עלון עדת הצופים » ארכיון הכתבות » כתבה: שבת בוגרים-פרשת "תרומה"

תמונת מגזין שבת בוגרים-פרשת "תרומה" פורסם על ידי קול צופיך
בתאריך 3/2/2011
בכתבה זו צפו 1975 גולשים
נכתב במקור על-ידי ספי חוטר

לכתבה זו מצורף קובץ נלווה

 

יצא בתאריך א' אדר (ב' דראש חודש) תשע"א, 5/2/11

המשכן הזה הוא אני
ספי חוטר


ספי חוטר, בעבר פעיל בשבט יהודה ובעדה. ריכז את תוכנית ההדרכה "צופה נתתיך". כיום מתעסק בחינוך, בקהילה ובזהות יהודית בכרמיאל.

פרשתנו עוסקת במושג קצת רחוק מאיתנו "המשכן". בד"כ אוהבים לדלג על פרשיות תרומה תצווה ולהתעסק יותר בסיפורים. חכמינו מלמדים אותנו שהתורה לא סתם בחרה להכניס לנו לראש הרבה פרטים על המשכן. אם זה כתוב בתורה סימן שיש לי מה ללמוד מזה.

המילה "תרומה", הפותחת את הפרשה, לוקחת אותנו למקום של בחירה, תחושה של חופש שמרכזו הוא הלב: "מאת כל איש אשר ידבנו ליבו". הלב הפועם שאוהב ללא גבול ורוצה לתת ולתרום.

מטרת התרומה ובניית המשכן מנוסחת בברור "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם" בתוכם ולא בתוכו. הלב של המשכן זה אנחנו. העיקר של המשכן היא הפעולה שתתרחש בתוכי וכיצד הוא יפתח את ליבי ויקשר אותי לאין סוף.

בפרשה אנו יוצאים לסיור במשכן. הסיור מתחיל מהשיא, ממרכז המשכן שממנו מתפצלים הענפים- ארון העדות שבו יש את העדות, ספר התורה ולוחות הברית ומעליו הכרובים. הארון נמצא בקודש הקודשים משם הקב"ה מדבר איתנו, דיבור שהוא המשך של הדיבור מהר סיני, דיבור שבא מנקודת התורה (השכל), דיבור שהוא העיקר במשכן- שמיעת קול ה' מבין שני הכרובים "ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים".

בהמשך הסיור הוירטואלי אנו מגיעים לקודש שם אנו פוגשים את השולחן של לחם הפנים. הקודש במשכן משול לפנים של האדם והשולחן כשמו כן הוא שולחן, מסמל את האוכל, את הפה. לידו נמצאת המנורה שמסמלת את העיניים, האור שלה מאיר אותנו ונותן לנו את הכוח לראות את המעבר, את האופק. בפרשה הבאה יתווסף גם מזבח הזהב שבו מקטירים את הקטורת המפיצה את הריח לכל המשכן. הקטורת מסמלת את האף. שלושת הכלים שבקודש מסמלים את הפנים של האדם. הָפָנים והָפְנים של האדם. כל זה במטרה אחת "ושכנתי בתוכם" "לפני תמיד".

לאחר שסיפרו לנו על הכלים שבמשכן אנו עוברים לסיור בהכרת מבנה המשכן, קרשיו ואדניו. הסיור מסתיים במזבח הנחושת שבו מקריבים את הקורבנות ואת המנחות (שזה כבר הבטן...).

יפה מאוד, נשמע נחמד המשכן. אבל מה כל המשכן קשור אליי? מה זה משנה לי מה כל דבר מסמל?

המשכן זה אני כיוון שהקב"ה רוצה לשכון בתוכי. אם אני כאן, בעולם הזה, זה אומר שהוא מאמין בי ובכוחותי לקחת חלק בעולם שלו. אם הקב"ה שוכן בי זה אומר שהוא גם שוכן בחברי וזה מחייב אותי לכבד אותו כאחד שהקב"ה שוכן בו. הקב"ה רוצה את ליבי, הוא רוצה את תרומתי (למרות שאני רחוק מלהיות מליונר...). כנראה שהוא גם חושב שכל החושים שלי חשובים: הריח, הראייה, האכילה... וחשוב להשתמש בכולם. המרכז של המשכן זה התורה שה' נתן לי, הוא מדבר אליי בין הכרובים. המטרה שלו זה אני והלב שלי. בעוונותינו המקדש חרב באופן פיזי, תפקידנו הוא להחיות אותו, את המהות שלו, את הפנימיות שלו, להחיות את עצמנו ואת נשמתנו. לדעת שהמרכז שלי זה קול ה' שדיבר איתנו בהר סיני, העדות (אולי זו גרסה עתיקה ל"עדת הצופים"). קול ה' שהתחיל לדבר אליי בהר סיני מדבר אליי גם היום מבין שני הכרובים. קול ה' שממשיך לכל החושים שלי ולא מתפקד רק בתפקיד "דתי" אלא משפיע על כל חיי, להיות אדם משמעותי שמבין שבתוכו שוכן ה' בכל הרבדים ובכל המצבים. קול ה' שזועקים אליו "קול צופיך"- כל הנביאים שלנו בכל הזדמנות "מה ה' שואל ממך"? לא את הקורבן אלא את ליבי, את תרומתי, אותי. כפי שהקב"ה מבטיח לשלמה המלך בהפטרה "ושכנתי בתוך בני ישראל ולא אעזב את עמי ישראל".

 


 
 



קובץ נלווה:  קובץ נלווה  שבת בוגרים תרומה.pdf (122 KB) צפייה בקובץ שמירת הקובץ
הקובץ לא נסרק מפני וירוסים באופן אוטומטי וההורדה הינה על אחריות המשתמש בלבד !
במידה ונתקלתם באתר בקובץ נגוע, אנא הודיעו לנו על כך מיד !

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה