zofim.org.il
  
 


 
דף הבית » ארכיון הכתבות » כתבה: פרשת השבוע: פרשת בשלח

תמונה קטנה פרשת השבוע: פרשת בשלח פורסם על ידי עדת הצופים
בתאריך 2/4/2004
בכתבה זו צפו 1930 גולשים

"ויהי בשלח פרעה את העם ולר נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלהים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה"
(פרק י"ג 17)

בפרשה אנו מוצאים תהליך שהוא מיקרוקוסמוס לתהליך שעם ישראל עובר במשך דרכו במדבר ואף לאחר מכן. הפרשה פותחת בחשש שיתאמת לאחר מכן: הקב"ה חושש שמא בני ישראל עוד לא מוכנים לפגוש במלחמה, ולכן לא מעבירם דרך ארץ פלשתים. ובאמת, כשישראל עומדים על שפת ים סוף- בין הים ובין המצרים, הם אומרים: "מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים... כי טוב לנו עבד מצרים ממתנו במדבר" (פסוקים 11-12). בני ישראל עוד שבויים בתודעת העבדות: הם אמנם יצאו ממצרים, אך מצרים לא יצאה מתוכם. במהלך הפרשה- ובמהלך ארבעת החומשים הבאים עד לכניסה לארץ בתחילת ספר יהושע- הם יעברו תהליך בו הם יתגבשו כלאום בעל ייחודיות משלו, כשהאירועים המכוננים בהיסטוריה שלהם הם אבות טיפוס לאירועים שמעצבים את הלאומיות שלנו עד היום:

  • נס קריעת ים סוף - הנס הזה, בנוסף להיותו מהמרשימים ביותר, הנזכרים ביותר והמצוטטים ביותר, הוא גם סיום אירועי יציאת מצרים ופתיחה מרשימה לתקופת שהותם של בני ישראל במדבר. רבים מהפרשנים כותבים על החוויה המרשימה של קריעת הים, שבסיומה אנו רואים סממן להתעלות רוחנית של העם- שירת הים: "מיום שברא הקב"ה את העולם ועד שעמדו ישראל על הים לא מצינו אדם שאמר שירה לקב"ה מלבד ישראל" (שמות רבה כ"ג ד').
  • ציווי השבת ונתינת המן - אחד מהדברים המייחדים את עם ישראל מהעת העתיקה ועד היום, הוא שמירת השבת- שביתה מכל המעשים (ובפרשתנו גם מליקוט מזון), שיש בה ערך חברתי, שנוסף, כמובן, על הערך האמוני-דתי. כך גם המן: מלבד היותו ביטוי לביטחון בה' ובחסדו, יש כאן ערך שוויוני: מזון שניתן לכל אחד בכמות הנצרכת לו, ובטעם- לפי המדרש- כפי רצונו. דבר המונע קנאה וצרות עין בין בני האדם.
  • תלונות העם למשה - אמנם, יש בכך נפילה רוחנית קשה: מיד לאחר נס גדול ונפלא כל כך כמו קריעת ים סוף, היינו מצפים שבני ישראל יאמינו בלב שלם ויבטחו בה', אך אנו נוכחים שהם עוד אינם מוכנים ועדיין מתנהגים כמו ילדים קטנים. גם כאן אנו יכולים לראות מגמה חיובית: העם מתלונן כקולקטיב- השימוש בשפת יחיד בתיאור התלונה כגון "וירב", "ויצמא", מורה על אחדות. מלבד זאת, כולנו מכירים את התפיסה שדווקא הקשיים הם המגבשים ומחזקים קבוצות שונות.

לבסוף,

  • מלחמת עמלק - אם בתחילת הפרשה ה' מונע מבני ישראל מלפגוש במלחמה, כאן הם כבר אחרי מספר אירועים מאחדים במהותם, והקשר שלהם עם הקב"ה כבר יותר חזק: המלחמה אינה נסית לגמרי - הקב"ה אינו פועל לבדו ונלחם בעמלק כשם שעשה כנגד המצרים: העם כבר שותף, בוגר מספיק, ומאמין מספיק בשביל להשתתף ולנצח במלחמה. נוסף על כך, שנאה המופנית כלפי קבוצה מסוימת- בין אם היא מאוחד אם לא- תאחד אותה מאוד.

בתחילת ספר יהושע, עם ישראל נכנס לארץ המובטחת על מנת לרשתה, והנס שנעשה לו בכניסתו הוא קריעת הירדן. גם בתהליך כיבוש הארץ ישנו תהליך של התבגרות והתנתקות מהמציאות הנסית של המדבר. עם ישראל צריכים להבין שניתן למצוא את אלוהים לא רק בנסים גדולים - דוגמת קריעת ירדן והפלת חומות יריחו ודומיהם, אלא גם ובעיקר בחיי היום היום והמציאות הארצית

לסיום, ט"ו בשבט הוא חג שפותח בעיקר על ידי התנועה ציונית, כחלק מעידוד הזיקה לארץ ישראל וההתיישבות בה. הארץ וההשתוקקות אליה נתפסות גם הן, כמובן, כמרכיב עיקרי בזהות הלאומית שלנו; והציונות בתור תנועה- כהתבגרות ונקיטת פעולה עצמאית מתוך ידיעה והכרה באל.

פרסם כתבה »