zofim.org.il
  
 


 
דף הבית » ארכיון הכתבות » כתבה: פרשת השבוע: "אמור"

תמונה קטנה פרשת השבוע: "אמור" פורסם על ידי גלעד-עדת הצופים
בתאריך 5/5/2004
בכתבה זו צפו 3596 גולשים

פרשת אמור מחולקת לשני חלקים, כאשר הראשון עוסק באיסורים ודינים הקשורים בעיקר בכהנים ובמקדש, והשני במועדי ישראל. בסיום הפרשה חוזרת לדון בדיני הדלקת מנורת המאור, סידור לחם הפנים, ודינו של אדם אחד בן לאיש מצרי ואשה ישראלית שקילל את ה'.
אחד הענינים הנזכרים בחלק המועדים שבפרשה עוסק בתקופת "העומר" בה אנו נמצאים בימים אלה, שבין פסח ושבועות ובו ברצוני להתמקד כאן.

"דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם וקצרתם את קצירה והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן:" (ויקרא כג י)
כך נפתחת פרשיית העומר, העומר הוא האגודה הראשונה של שעורים שנקצרת. ישראל מצווים להביא את 'ראשית הקציר' למקדש, שם יניף אותו הכהן מול המזבח. היום בו נערך הטקס הוא טז בניסן (ממחרת הפסח) והוא נקרא 'יום הנף', באותו יום מקריבים גם כבש תמים, הנקרא קרבן העומר.
פרשיית העומר מתחלקת לשני חלקים כאשר הראשון מתאר את כל עניין הקרבן כפי שהסברנו, והשני מתחיל בפסוק: "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה שבע שבתות תמימת תהיינה: עד ממחרת השבת השביעת תספרו חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה ליקוק:"(שם,שם טו) אנו מצווים לספור את שבעת השבועות שלאחר פסח, ובסיומם ביום החמישים לעשות חג, הנקרא חג השבועות וחג הקציר.

מפשט הפסוקים עולה שעניין ההקרבה הוא תקופת מעבר בין תקופת הפסח שהיא ראשית קציר השעורים ובין תקופת סיוון שהיא ראשית קציר חטים. כלומר מעין הודיה על השפע שמעניק לנו האלוהים. החזקוני (אחד מפרשני התורה) מעיר כי ספירת העומר מקבילה לעוד מערכות-ספירה של שבע ושל ארבעים ותשע-חמישים, כגון שמיטה ויובל הקשורות אף הן לתבואה ולאדמה.

הרש"ר הירש אומר על ספירת העומר שהיא מתחילה בפסח שהוא זמן חרותנו, וזמן תחילת הקציר, כלומר הסיום הטבעי של השאיפות הלאומיות (עצמאות) והגשמיות (תבואה-מזון) ואומר שדוקא משום כך ביום שבו רוב בני-האדם מפסיקים לספור, כלומר לחכות ליום תחילת הקציר (פסח) בו אתה תתחיל לספור ולחכות לשלב שמעבר ההצלחה המעשית, להתעלות הרוחנית שבקבלת התורה.
הרש"ר נשען בדבריו על המסורת ועל סיפור יציאת מצרים בשמות, לפיהם  זמן מתן תורה הוא בזמן זה של חג השבועות, לפיכך נדרשה מבני ישראל תקופה של התכוננות והכנה עצמית לפני המעמד.
המדרש אומר כי בזמן שהיו ישראל במצרים היו שרויים במצב רוחני קשה מאד, בשל הגלות והשהייה בין המצרים שהיו שטופי ע"ז ומידות אנושיות קלוקלות. על-כן בזמן זה בו התכוננו בני-ישראל לקבלת התורה, הם נדרשו לתקן את דרכיהם ומדותיהם בתחום החברתי ובתחום הרוחני, כדי להיות ראויים לקבלת התורה ביום החמישים.

סיפור נוסף שקרה בימי ספירת העומר, התרחש שנים רבות אחר-כך, מעט אחר חורבן בית שני, כאשר מתו במגפה עשרים וארבעה אלף (!) מתלמידיו של רבי עקיבא. זאת, על-פי האגדה (במסכת יבמות דף סג:) כיוון שלא נהגו כבוד זה בזה. בעקבות המעשה ולאחר שעולם התורה השתקם מהמכה האדירה שבמוות הזה, תיקנו חכמים ימים אלו כימים של אבל (הימנעות מתספורת וגילוח כאָבֵל, והימנעות משמחות כגון חתונות וכד') ושל תיקון המידות שבין אדם לחברו.

לפיכך בימי ספירת העומר בהם אנו מברכים יום יום על הספירה, אנו עוסקים גם בתיקון הנפש מבחינה רוחנית ומעשית במיוחד ביחסים שבין בני-אדם. כל זאת לקראת השיא הרוחני של חג השבועות זמן מתן התורה הדורשת מלומדיה ומקבליה להיות טובים וטהורים הן כלפי שמיים ובמיוחד כלפי בני-אדם אחרים.

בתקווה ותפילה שנדע כולנו לתקן את דרכינו ולהתייחס בכבוד לחברינו, שבת שלום.

פרסם כתבה »