zofim.org.il
  
 


 
מחלקת שיווק ויחסי ציבור
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » מחלקת שיווק ויחסי ציבור » ארכיון הכתבות » כתבה: יאיר לפיד בידיעות הצופים - מרץ 2010

תמונת מגזין יאיר לפיד בידיעות הצופים - מרץ 2010 פורסם על ידי מחלקת שיווק
בתאריך 27/2/2010
בכתבה זו צפו 5090 גולשים
נכתב במקור על-ידי אלמה פרידמן

 

 

"אי אפשר לכתוב מתוך עליית גג סגורה"יאיר לפיד

                  אלמה פרידמן משבט אילת מראיינת את
                      כתב 'ידיעות אחרונות' יאיר לפיד
 
לא בכל יום זוכה כותב מתחיל לראיין את אחד מאנשי התקשורת הבולטים והמובילים בארץ. כשהתבשרתי שאני הכתבת ברת המזל שעומדת לראיין את יאיר לפיד- כותב, סופר, עיתונאי, יוצר , הוגה דעות וחשוב מכך- אישיות מרתקת, התרגשותי היתה גדולה.
 
 
אחר הטורים האישיים של יאיר לפיד אני עוקבת בעניין רב כבר שנים רבות. יאיר מבטא תחושות שרבים מרגישים אך מתקשים לנסח, מציע פתרונות- לעיתים קלים מדיי- לבעיות שונות בחברה הישראלית, והכול בשפה האופיינית לו כל כך, מלווה בהערות ביניים, כאילו הוא רק מתכתב עם עצמו, ואנחנו, עשרות אלפי הקוראים שפותחים מדי שישי את המוסף- רק במקרה נקלענו לשיחה שלו עם עצמו- שיחה שנונה, רהוטה ונוגעת.
את הראיון פותח יאיר במילים אישיות המופנות אליי, "אני בטוח שעוד נפגש יום אחד בכנס של אגודת העיתונאים" הוא אומר, ואני מחייכת לעצמי. מי יודע.
 
 
אולי תוכל לספר לנו, בני נוער וחניכי תנועת הצופים, איזה מין נער היית?
 
"הייתי נער מאוד שונה מהאדם שהפכתי להיות. את רוב ילדותי ביליתי עם ספרים והיו לי מעט מאוד חברים. מאוחר יותר, בגיל 16-17 הייתי חלק מחבורת התלמידים הגרועים של בית הספר. גידלתי שיער עד הכתפיים, ניגנתי (רע) בגיטרה, וביליתי את רוב זמני בים או בשמיעת מוסיקה. המורים היו קצת מבולבלים ממני, כי מצד אחד לא הגעתי לרוב הבחינות, ומצד שני תמיד רציתי לדבר על אלתרמן, או על "הרוצחים" של המינגוויי, כשהייתי בשמינית התברר שהצלחתי בעת ובעונה אחת גם להכשל בשתי בגרויות וגם לזכות בתחרות השירה של עיריית תל-אביב".
 
מהתיאור שלך אני מבינה שלא היית בצופים...
 
"בצופים ביקרתי רק פעם אחת. עמדתי במסדר והמדריך אמר "עמידה חופשית – הקשב", "עמידה חופשית – הקשב", בפעם השלישית אמרתי לו, "תשמע, הבנתי כבר בפעם הראשונה", והלכתי הביתה. אחותי הגדולה, שהיתה ראשג"דית, מאוד כעסה עלי. שנים אחר כך, החזרתי את החוב המשפחתי לתנועת הצופים – שהיא בעיני תנועה מופלאה – כשבני יואב היה מדריך ואפילו מרכז שבט".
 
 
מתי הבנת שאתה רוצה לכתוב? האם תמיד חלמת להיות כותב/סופר/עיתונאי?
 
"תמיד ידעתי שאכתוב. מהיום שאני זוכר את עצמי. למעשה, זה הדבר היחיד שבאמת העסיק אותי. בגלל שגדלתי בבית של כותבים, עם אבא עיתונאי ואמא סופרת, גם הבנתי שהכתיבה אינה יכולה להיות תחביב, אלא מקצוע, והייתי עסוק מאוד בניסיון להבין את הטכניקה של כותבים שאהבתי. בגיל שבע-עשרה כבר הכרתי את "עקרון הפעולה" של קפקא ואת "תורת הפערים" של מנחם פרי, והיו לי דעות נחרצות לגבי אסכולת שיקגו ואסכולת הביקורת החדשה, אסכולות שונות בחקר הספרות. (היום יש לי דעות נחרצות הרבה פחות...). אבל בעיקר כתבתי ללא הרף. מחזות לבית הספר, שירים ללהקת הרוק האיומה שבה השתתפתי, והחל מכיתה י"ב כבר עבדתי כעתונאי ב'מעריב' ".
 
מי משפיע עלייך? מי נותן לך השראה? מהיכן אתה שואב את הרעיונות לטורים בכל שבוע?
 
"זה מוזר, אבל אני לא יודע. בכל יום ראשון בלילה אני פותח מסמך "וורד" ואז יושב ובוהה בדף בתחושת ייאוש הולכת וגוברת, משוכנע לחלוטין שזהו, מיציתי, כבר אין לי יותר רעיונות. מה שמציל אותי, הם החיים עצמם. העובדה שיש לי אישה וילדים וחברים, העובדה שאני מסתובב כל הזמן ופוגש אנשים ושיש לי חיים פעילים ומורכבים, יוצרת גם את הכתיבה. איני מאמין שאפשר לכתוב מתוך עליית גג סגורה. אי אפשר לכתוב בלי לחיות".
 
האם העובדה שגם ההורים שלך עסקו בכתיבה עודדה אותך ותרמה לגיבושך כסופר?
 
"בוודאי. האמת היא שרק בגיל די מאוחר הבנתי שיש אנשים שעוסקים בדברים אחרים... היתרון הגדול של הורי היה שהם לקחו את הכתיבה שלי ברצינות. הם לא רק אמרו לי "יפה" או "לא יפה", כל טקסט שהבאתי הונח מיד על השולחן וזכה לעיבוד, ולשאלות, ולעריכה, הם הכריחו אותי להיות מדויק, דיברו איתי על הקצב, על הפתיח, על הנראטיב, על השאלה למה התכוונתי בדיוק. עד היום, בכל פעם שאני כותב אני שומע את אבא שלי בתוך הראש, אומר לי, "אפשר לכתוב את המשפט הזה קצר יותר". בדרך כלל באמת אפשר".
 
לאחרונה התבשרנו על מותו המצער של אביך, טומי לפיד. כיצד תתאר את השפעתו עלייך? האם חשבת פעם ללכת בעקבותיו לתחום הפוליטיקה? 
 
"אבא היה האדם שהכי השפיע עלי בעולם, ולפני כמה שבועות פרסמתי את הביוגרפיה שלו, 'זיכרונות אחרי מותי'. הוא היה אדם מאוד שונה ממני. פעם, כששאלו אותו איך זה שהוא אדם כל כך תקיף ואני כל כך מנומס, הוא אמר, "יאיר יכול להיות כמוהו מפני שהיה לו אותי, ואני חייב להיות כמוני מפני שלא היה לי אותי". כוונתו היתה שאדם כמוהו, שגדל ללא אב, שרד את השואה ועלה לישראל בחוסר כל, חייב היה להיות תקיף כדי לשרוד. אדם כמוני, שגדל עם אבא מאוד עוצמתי, יכול היה להרשות לעצמו להיות עדין יותר, כי תמיד הרגשתי מוגן. הוא מאוד חסר לי. לגבי שאלת הפוליטיקה, אמרתי לא מזמן בראיון שאני מתלבט לגבי זה וכולם מיד זינקו עלי ואמרו שאם ככה, איני יכול להמשיך לעבוד כעיתונאי. מאז אני נזהר יותר ולאחרונה הפסקתי לחשוב באופן כללי".
 
 
לפני מספר שבועות פירסמת ברשת "פנייה לעזרה" המגוללת את סיפורם של נערים ביפו אותם אתה מלמד, שלא יכולים לצאת למסע לפולין עקב עלותו הגבוהה. פנייה זו עוררה הדים רבים ותגובות רבות. האם המאמצים נשאו פרי?
 
"כן. התלמידים שלי ואני ניסע באוקטובר לפולין. משרד החינוך החליט לעזור בעזרת קרן המלגות שלו, ואת הכסף החסר נשלים בעזרת תורמים ובכך שהילדים יעבדו בחופשות. בעיני חשוב מאוד שהם יידעו שגם הם עזרו לממן את הנסיעה".
 
 
 איזה מסר תרצה להעביר לי ולשאר בני גילי, מלאי התקוות והחלומות?
 
"תאמינו בעצמכם. זו העצה היחידה שלי. אתם לא צריכים לדעת מה החלומות שלי לגביכם (למרות שיש לי הרבה) אלא מה החלומות שלכם לגבי עצמכם. ואז, לכו להגשים אותם. אנשים מבזבזים את רוב חייהם בפחד מפני הכישלון. אני מאמין שעדיף לנסות ולהיכשל מאשר לא לנסות בכלל.
אה, ועוד דבר. תתרחקו מסמים".
 
 

רוצים לקרוא ראיונות נוספים של כתבי "ידיעות הצופים" עם כתבי "ידיעות אחרונות"? רוצים לדעת מה סמדר שיר חושבת על פוליטיקה בתנועת נוער, מה נחום ברנע חושב על בלוגרים, למה קראו לרענן שקד "גזען" ולמה סבר פלוצקר ממליץ לבני נוער לקרוא עיתונים?

בימים הקרובים יחולקו בשבטים גליונות "ידיעות הצופים- מוסף אביבי במיוחד". אל תפספסו!

 

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 1 תגובות | הוספת תגובה


1. אלללה אלמה!!!
נכתב על ידי מאיו’ש ... מאתר האינטרנט צופים ברשת בתאריך 28/2/2010 בשעה 19:28