zofim.org.il
  
 


 
מחלקת שיווק ויחסי ציבור
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » מחלקת שיווק ויחסי ציבור » ארכיון הכתבות » כתבה: דבר שכבה בוגרת - שחר זיו

תמונת מגזין דבר שכבה בוגרת - שחר זיו פורסם על ידי שיווק ויח"צ
בתאריך 28/12/2009
בכתבה זו צפו 1503 גולשים

שלום רב,

בבית הספר שלי לומדים בני נוער מחמישה שבטים שונים באזור, כך שזה לא כ"כ נדיר לראות חבר'ה משבטים אחרים בהפסקה עושים מורל, עומדים יחד בפינה הקבועה שלהם ומדברים על השבט, או אפילו מכניסים בדיחותמהצופים לתוך השיעורים הארוכים והמשעממים. בשנה שעברה כשהלכתי עם חבר שלי בזמן שיעור חופשי, הוא הסתכל על קבוצת תלמידים שישבו על הדשא. חבר שלי ואני בדיוק חזרנו מהשבט (שנמצא במתחם של בי"ס), והוא שואל אותי איך הם לא מתבאסים שהם לא בצופים?

הרי הוא ואני בדיוק הרגע חזרנו מהשבט, בעוד שלהם היה שיעור חופשי, והם פשוט ישבו שם על הדשא, חסרי מעש, מחכים לשיעור הבא. אבל זה לא רק זה, חשבתי לעצמי אחרי שהמשכנו ללכת. החוסר מעש לא מסתכם בשיעורים חופשיים בבית ספר. אני מסתכל על הדברים שעשיתי בחיים שלי, ורובם נבעו לי מתוך המקום של התנועה.שחר זיו בעצרת חנוכה 2009

אני לא מתיימר להגיד שהנוער שלא בצופים לא עושה כלום, אני פשוט מסתכל על החיים שלי- ובדמיון מוציא את עצמי לשנייה אחת מהצופים. את כל הנפח שהתנועה תופסת לי אני ממלא בשגרה היום יומית של נוער המסכים של ימינו- מהטלוויזיה, למחשב, לאייפוד, לפלאפון, ל"ווי", ולכל שאר המותרות הטכנולוגיות שצצו לנו, והפכו לנו את החיים לקלים יותר, אבל גם לסגורים יותר.

הרבה יותר קל לנו לברוח לתוך הטכנולוגיה, ושכל החברים שלנו יהיו מהפייסבוק- במקום חברים אמיתיים, שהשיחות שלנו יהיו מהאייסיקיו- ולא פנים מול פנים, ושאת שעות הפנאי ימלאו משחקי המחשב והטלוויזיה. זה נורא נוח, והרבה יותר קל מאשר לעשות דברים אחרים. בכלל, כשיהיה בן מבוגר בעוד חמישים שנה, שאסתכל אחורה וארצה להגדיר את נוער העשור הראשון של שנות האלפיים, רוב הסיכויים שאגדיר אותנו בתור נוער המסכים, הנוער של הטכנולוגיה. נוער שבו לכל ילדי מכיתה א' יש פלאפון, לילדים בגן כבר יש פייסבוק, והבילוי החברתי הכי טוב זה ה"ווי".

ברגעים כאלה אני חושב- איזה זכות גדולה נפלה בחלקי להיות בתנועת נוער בכלל, ובצופים בפרט. התנועה גרמה לי להרגיש שההגשמה העצמית שלי מגיעה יחד עם ההגשמה שלי לחברה, עם הנתינה, עם הרצון הטוב, והחשיבה הקהילתית. ואז אני מבין שזה לא רק אני. לא רק לי נפלה הזכות להיות בתנועת נוער, אלא לכל נער שנמצא בתנועת נוער כלשהי. כולל אותם נערים שלא לקחו לעצמם ערך מוסף מהתנועה, עצם זה שהפעילות בתנועה מחייבת אותם לבוא לשבט לימי עבודות, ולהיות בתוך פעילות חברתית כלשהי, ולא להיות תקוע בבית מול המסכים, כבר התנועה מועילה לו.

ואם אנחנו, אז למה לא כל השאר? אם לנו מגיע, אז למה שלשאר לא יגיע?

אני חושב שזוהי הנקודה שאנחנו מבינים שהתנועה היא כמו חינוך משלים בשביל הנערים והנערות, התנועה היא המקום בו אנחנו לומדים יותר על עצמנו, על היכולות שלנו, ועל המגבלות שלנו. זה המקום שאנחנו מקבלים את הכלים ל"חיים האמיתיים".

האם כל אחד יכול להיות בצופים? התשובה לכך היא כבר ברורה וידועה מראש- לא. לצערי הרב לא לכולם מתאפשר להיות מעורבים בפעילות בתנועה כמו שלי יצאה הזכות, וההסבר לכך נובע מסיבות שונות.

אחת הבעיות שאנו רואים בכל רובדי האוכלוסייה, ובכל האזורים בארץ, היא בעיית התשלום. גם בשבטים הגדולים ביותר ישנם חניכים המטופלים בהנחות, ונעזרים במימון של השבט על מנת להשתתף בצופים. אך זוהי בעיה שאנחנו כבר מטפלים בה באופן שוטף. כל חניך אשר זקוק לסבסוד זוכה לו בצורה זו או אחרת. בבעיה הזאת אנחנו כבר למדנו לטפל. אך ישנן בעיות גדולות ומורכבות שעדין לא הצלחנו לפצח את התשובה לפתרונם.
ניקח לדוגמא את הציבור הדתי בארץ. הציבור הדתי בארץ, לא כולל את הציבור החרדי, מהווה 12% מכלל האוכלוסייה בארץ. אם ניקח את תנועת הצופים ונסתכל על קהל היעד אליה היא פונה בציבור הדתי נראה כי בגילאים מכיתה ד' עד יב' יש לנו בארץ קרוב ל- 135,000 דתיים, כאשר בפועל בתנועת הצופים קיימים רק 1,700 צופים דתיים. כלומר, לתנועת הצופים נותר עוד הרבה לאן לשאוף ולהתרחב.

נתונים דומים נמצאים בציבור הרוסי ובציבור האתיופי בארץ. יש לנו עוד קהלי יעד רחבים ביותר אליהם אנחנו יכולים לפנות, ולהם אנחנו יכולים להציע את מדי החאקי, שעליי באופן אישי, עשו השפעה רבה.

מעבר לכך, אנו תנועה עם הלך רוח דומה (פחות או יותר) בכל אזוריה, למרות שאנו צריכים לפעמים לעצור ולחשוב, האם אופי פעילות מסוים מתאים לכל הקהילות אליהם אנחנו פונים. רוב הסיכויים הם כי פעולות שמתאימות לי ולשבט שלי, אינן מתאימות כלל וכלל לשבט אשר נמצא בדרום הארץ, או לשבט שהוקם ממש בשנה- שנתיים האחרונות.

אני די בטוח שתנועת הצופים אינה יכולה לרדת לדקויות של כל שבט כפרט, בפני עצמו, ולדאוג לפתח אותו, ולוודא כי הוא הולך בדרך המתאימה לו. לכן אנחנו צריכים לעשות את זה.
את ההתאמות לקהילות השונות, את הפנייה לצבורים שונים בארץ שאינם מעורבים באופן פעיל בתנועה, ואת העזרה לחניך שזקוק לתמיכה כספית, התנועה לא יכולה לעשות כמכלול, אלא אנחנו יכולים לעשות זאת כיחידים, וכאנשים פרטיים שאכפת להם.

אני נמצא באזור המרכז, ורק לאחרונה נחשפתי לכל הארץ, וראיתי עד כמה שאני חי בבועה. לפני שפרצתי מהבועה שלי לא היה לי מושג אפילו לא מעט, בנוגע לכל מה שכתבתי בשורות אלו. אבל עכשיו, הבנתי כמה חשוב לצאת החוצה ולהכיר קהילות שונות וכמובן, להתאים את פעילות הצופים לכל קהילה. ואגב, מתוך ההבנה הזאת, החלטתי לצאת לשנת שירות.

 

שחר זיו
יו"ר הפורום המוביל הארצי

[ שלח כתבה ]

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה