zofim.org.il
  
 


 
מחלקת שיווק ויחסי ציבור
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » מחלקת שיווק ויחסי ציבור » ארכיון הכתבות » כתבה: דברים שרואים משם

תמונת מגזין דברים שרואים משם פורסם על ידי עינב זמיר
בתאריך 22/12/2009
בכתבה זו צפו 1424 גולשים

לפני כחודש חזרתי ממשלחת "טאלט אליאן" בברלין, נרגשת מתמיד. לסובבים אותי סיפרתי כי זוהי הנסיעה הכי טובה לחו"ל שאי פעם הייתה לי. בניסיון להסביר איך זה ייתכן ומה בדיוק קרה שם, הבנתי שהרכיב שהפך את המשלחת למשמעותית כל כך, אלו האנשים שלקחו בה חלק.

משלחת "טאלט אליאן" אליה הצטרפתי, מפגישה בכל שנה צופים בוגרים בגילאי 20 עד 30 בהרכב מגוון של שישה ערבים ישראליים, חמישה יהודים ישראליים, חמישה פלסטינאים ושבעה גרמנים.
משלחת זו היא יוזמתה הפרטית של חלימה אליאן, פלסטינאית מעזה שעברה לברלין עקב מחלת הסרטן של בנה טאלט. חלימה ביססה את חייה החדשים בגרמניה ואף למדה רפואה בעצמה, אך למרבה הצער, מספר שנים לאחר המעבר לברלין נפטר בנה מהמחלה. חלימה המשיכה בתחום הרפואה ונחשבת היום לאחת הרופאות הבכירות בתחום האורטופדיה, ולאורך כל השנים, היא מקפידה לבקר לפחות פעם בשנה בעזה, בגדה המערבית ובארץ ישראל. בנוסף, חלימה הקימה עמותה על שם בנה המקיימת בכל שנה את המשלחת לברלין בה השתתפתי.  
 
ביום הנסיעה נפגשנו בשדה התעופה עם הערבים הישראלים שטסו איתנו, חלקם מוסלמים וחלקם נוצרים, כאשר כולנו לובשים את אותם המדים- חאקי מלא ועניבה. עמדנו ביחד בתור, ורק בשלב הבדיקות הביטחוניות במהלכן פתחו רק לערבים הישראליים את התיקים- נפל לי האסימון. בשנייה אחת הפנמתי את המורכבות של המשלחת אליה אני נוסעת, את המפגש האנושי הרגיש שיתחיל בעוד שש שעות עם הנחיתה בברלין.
 
ואז זה התחיל... המשלחת, כך התברר, זימנה מגוון גדול של הזדמנויות נדירות.
בפעם הראשונה בחיי פגשתי פלסטינאים.
פעם ראשונה שנתקלתי ברגישות העצומה ורגשות האשמה של הגרמנים להיסטוריה שלהם ושלנו.
פעם ראשונה ששמעתי ערבים מדברים על התחושה והמשמעות של להיות אזרח סוג ב' במדינה.
פעם ראשונה שדיברתי עם ניצול שואה שהעדיף לחיות בגרמניה ולא יודע מילה בעברית.
 
חוסר היכולת של הגרמנים להבין למה הפלסטינאים לא עלו איתנו על אותה טיסה מישראל, מה זו גדר ההפרדה, מה ההבדל בין עזה לגדה המערבית, מה עשינו בשירות הצבאי, ואיך זה שעדיין לא היינו בירדן ובמצרים למרות הסכם השלום, רק חיזק את תחושת המציאות המורכבת של החיים במזרח התיכון.
מצאתי את עצמי יושבת במעגל אחד עם בחורה ששירתה שלוש שנים במחסומים, מימינה יושבת פלסטינאית שעובדת בירושלים ופעמיים ביום עוברת במחסום, לידה בחור שבשירותו הצבאי יצא למבצעים בגדה, ולצידו פלסטינאים ש"אירחו" בבתיהם חיילים. הקסם של המפגש לטעמי הוא שמאחורי כל סיפור, דת ומקום מגורים, עומד אדם, ויש הזדמנות חד פעמית להכיר אותו. כאן ועכשיו.
 
במהלך המשלחת ביקרנו במוזיאונים, היינו במחנה ריכוז, בבית כנסת, במסגד, בכנסייה, בטיול אופניים, בשגרירויות, במסעדות ובאתרים חשובים – עבורי כל אלו היוו תפאורה טובה להיכרות מעמיקה של האנשים. בחנו את ההיסטוריה, למדנו על ההווה - השתדלנו לא לדבר על העתיד. אין במשלחת הזו כל התיימרות לשנות סדרי מדינה, או להציע פתרונות יצירתיים.
זכיתי להזדמנות הזו, הזדמנות של פעם בחיים, וזכיתי לעוד מספר חברים טובים ולתקווה שאזכה לפגוש אותם שוב בעתיד.
שבוע לאחר שחזרתי לארץ הייתי בעצרת רבין בכיכר, הקשבתי לפוליטיקאים בכירים ומצאתי את עצמי מוחאת כפיים לאמירות מסוימות מכל הלב, אך הפעם זה היה שונה. הפעם יש לי חברים בצד השני.

[ שלח כתבה ]

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 1 תגובות | הוספת תגובה


1. עינב המשיכי כך
נכתב על ידי אייל פסח משבט ראשונים בתאריך 31/12/2009 בשעה 17:14