zofim.org.il
  
 


 
דף הבית » ארכיון הכתבות » כתבה: פרשת השבוע: פרשת בא

תמונה קטנה פרשת השבוע: פרשת בא פורסם על ידי גלעד-עדת הצופים
בתאריך 29/1/2004
בכתבה זו צפו 3023 גולשים

בפרשתנו, מתחולל אחד משני האירועים המרכזיים של הספר ואולי של עם-ישראל בכלל - עצם ההוצאה ממצרים. מכאן יתחיל סיפור המדבר כשבמרכזו מעמד מתן תורה כמובן.
כלומר פרשת בא מהווה את המפנה - ההוצאה.
הפרשה נפתחת בקריאה למשה "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה" וממשיכה בהנחיה לאיים על פרעה במכת הארבה. לאחר שפרעה מסרב לשחרר את בני-ישראל, האלקים מצווה את משה להנחית את הארבה על הארץ (שמות י',א-כ) ואח"כ להביא את מכת החושך
(י',כא-כט), ולבסוף המכה הסופית, הגראנד-פינאלה, מכת בכורות (פרק יא, ובפרק יב פסוקים כט-נא). בסוף הפרשה במקביל למכת הבכורות, מופיעים כל הציוויים על מצוות  חג-הפסח וחג-המצות (יב,א-כח ופרק יג).

ההגדה של פסח, שאנו מספרים בה כל שנה, עוצבה, בין השאר על-פי שלושת הפרשות הראשונות של הספר ובשיאן פרשתנו ובמיוחד לאור הצווי על ההגדה בפרשתנו: "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי
בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם"(שמות יג,ח)  פסוק זה יחד עם עוד שני פסוקים מפרשתנו מושמים בפיהם של ארבעת הבנים: כנגד ארבעה בנים דברה תורה, אחד חכם, ואחד רשע, ואחד תם, ואחד שאינו יודע  לשאל.‏חכם מה הוא אומר: "מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אתכם" (דברים ו',כ), ‏אף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. רשע מה הוא אומר: "מה העבודה הזאת לכם"(שמות י"ב,כו), לכם ולא לו, ולפי שהוציא  את ‏עצמו מן הכלל כפר בעיקר, אף אתה הקהה את שניו ואמור לו "בעבור זה עשה ה'
‏לי בצאתי ממצרים" (שמות י"ג), לי ולא לו, ואילו היה שם לא היה נגאל. תם מה הוא אומר: "מה זאת"(שמות י"ג,יד), ואמרת אליו בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים  מבית ‏עבדים. ושאינו יודע לשאל את פתח לו, שנאמר "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור ‏זה עשה  ה' לי בצאתי ממצרים"(שמות י"ג,ח), ניתן לראות כי התורה מייחסת חשיבות רבה לסיפור, להעברת הידיעה הלאה. עד כדי כך שבתחילת הפרשה, נאמר כי מטרתן של עשרת המכות וההתעללות במצרים הייתה עצם הסיפור שיסופר אודות יציאת מצרים משך דורות אח"כ.
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ: וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר  הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה': (שמות פרק י א-ב) לבד מן ההגדה ישנן עוד כמה מצוות שנקשרו ביציאת מצרים; עשרת הדיברות נפתחות בפסוק: "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית  עֲבָדִים לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי:"(דברים ה,ו) על השבת עצמה, אחד הנושאים והמצוות החשובים ביותר שהרבה מן החיים היהודיים מתרכזים  סביבה נאמר כי היא "זכר ליציאת מצרים" יציאת מצרים מוזכרת גם בהקשר של מצוות ציצית ותפילין וכמעט כל המצוות שהפכו ל'סמלים יהודיים' וגם עם עוד הרבה מצוות אחרות.
נוסף לכל אלה ישנה עצם המצווה לזכור, ישנם ששה דברים אותם אנו מצווים לזכור הראשון שבהם הוא יציאת מצרים.

יציאת מצרים מודגשת מאד בתורה ובהלכה, כיוון שדרכה בחר הקב"ה להתגלות בעולם. כל מטרתה של יציאת מצרים היא "וידעתם כי אני ה'" זו מטרת האותות וההוצאה והספור מדור לדור; כדי שכל דור יידע את מציאות ה' בעולם. אירוע זה, הפותח את תהליך היווצרותו של עם-ישראל מסתיים במעמד הר-סיני בו מתגלה הקב"ה דרך התורה האלקית
הניתנת לבני-אדם. לכן אנו מצווים לזכור את הסיפור ולא לשכוח, כי שכחה של הסיפור היא בעצם גם שכחת  קיום ה' בעולם.

אפשר להבין מכאן את המשמעות היתירה שנותנת המסורת היהודית לזיכרון ולמשמעות שלו כאחד הדברים המעצבים את דמותו ואישיותו של אדם, היא בשל עצם טבעו של הזיכרון. אלוהים טבע בנו את תכונת הזיכרון, כדי שנפיק ממנה. כדי שנוכל ללמוד לקחים מן
העבר, כדי שנוכל לזכור אירועים היסטוריים ולעצב על-פיהם את תפיסת עולמנו. ראוי לנו, לחשוב מה הם הדברים אותם אנו משתדלים לזכור, לזכור כל יום, כעקרונות  מנחים, כאירועים מכוננים שמהם אנחנו לומדים.

גלעד שור.

פרסם כתבה »