zofim.org.il
  
 


 
מחלקת נוער וקהילה
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » מחלקת נוער וקהילה » ארכיון הכתבות » כתבה: יום הילד הבינלאומי

תמונת מגזין יום הילד הבינלאומי פורסם על ידי אוריין אפרסק
בתאריך 18/11/2009
בכתבה זו צפו 3114 גולשים

ביום שישי הקרוב נציין את יום זכויות הילד הבינלאומי והחלטתי שהדבר ראוי למחקר קצר.  רציתי להביא לכאן כמה נתונים שמצאתי אבל רובם לא מפתיעים במיוחד. שני דברים הכו בי במיוחד: זכאות לבגרות ועוני. בשנת 2006 כ-36% מילדי ישראל חיו מתחת לקו העוני, יותר משליש. זאת אומרת שעל כל שני חברים שלכם שחיים מעל לקו העוני יש ילד שחי מתחת לקו. כמה חניכים אתם בשכבה? 20? 40? 65? איפה עוד 30 הילדים, בני השכבה שלכם שחיים מתחת לקו העוני?

נתונים על זכאות לבגרות הם עוד יותר מדהימים. רק 45% ממחזור מסיימי-תיכון ב-2006 היו זכאים לבגרות, שזה פחות מחצי. יכול מאוד להיות שאתם מכירים יותר מחבר אחד שלא יהיה זכאי לתעודת בגרות בסוף לימודיו. אבל כמה חברים אתם מכירים שלא יהיו להם את האמצעים להשלים בגרויות אלו בשלב מאוחר יותר? האם הם מגיעים לשבט הצופים המקומי?
ועידת האו"ם בדבר זכויות הילד מגדירה כל יצור אנושי מתחת לגיל 18 כילד (אלא במקרים שחוק המדינה קובע גיל צעיר יותר). בנוסף היא גם הגדירה אמנה לזכויות ילדים שמדינות בכל העולם אימצו. את הנוסח של מדינת ישראל אפשר לקרוא כאן: http://www.education.gov.il/kav_patuach/a_israel.htm
 
האמת היא שאני לא יודעת באיזה צד אני נמצאת, ואני מאמינה שאני לא היחידה שמרגישה על קו התפר הזה שבין ילדות ובגרות. כשיום זכויות הילד מגיע, האם אני אמורה לצאת להגנתם של אלפי ילדים שלא זוכים לטיפולי שיניים בסיסיים (ישראל 2009, למקרה שתהיתם) או אולי דווקא לעמוד על הזכויות שלי? אילו זכויות יש לי שלא כתובות באמנת האו"ם?
 
אני ממליצה לכם בחום לשלוף ברגע זה דף ועט ולעשות לעצמכם "רשימת זכויות" שאתם יודעים שיש לכם בנוסף לזכויות המעוגנות בחוק. זו גם מתודה מצוינת לעשות עם חניכים והיא מאוד "פותחת עיניים". חלק מאוד קטן מהזכויות שיש לי הן: הזכות להביע את עצמי, הזכות לקבל החלטות על החיים שלי, הזכות לעסוק במה שאני בוחרת והזכות להוציא לפועל דברים שאני מאמינה בהם. בכלל לא רע בשביל בחורה בגילי ואת רוב הרשימה חסכתי מכם.
 
אם אתם קוראים את הכתבה הזו כנראה שיש לכם מחשב שמחובר לאינטרנט, כנראה שגדלתם בסביבה יציבה ותומכת וכנראה שאתם ברי מזל. לא רק יחסית לילד שגדל ביבשת אפריקה, אלא יחסית לשכבת הגיל שלכם במדינת ישראל. עכשיו שהמידע הזה בידכם והשלמתם את רשימת הזכויות שלכם, מה אתם מתכוונים לעשות עם זה?
 
עשרות מדריכי צופים מכל רחבי הארץ מדריכים כיום ילדים ונוער המוגדרים במצבי סיכון. ישנם עוד כמה עשרות נוספים המדריכים חניכי צמי"ד. זה משאיר עוד אלפי (כן, אלפים) שכב"גיסטים נוספים שלא נכללים בסטטיסטיקה הזו.
 
מה איתכם?
האם השבט שלכם באמת פתוח לכל הילדים ובני הנוער בקהילה?
האם יש גורם משותף לקבוצת הנערים שמגיעים לצופים וגורם אחר לנערים שלא מגיעים לשבט?
האם אתם באמת מכירים את הקהילה בה אתם חיים?
האם אתם מבינים על מה אני מדברת ופשוט לא יודעים מה לעשות עם זה?
מחלקת נוער וקהילה כאן בשבילכם, במטרה לקדם את התהליך הקהילתי בכל שבט. החל מליצור קשר עם ארגונים לנוער ולילדים, דרך קבוצות שכונתיות ושבטים פתוחים ועד לגיוס חניכים ממגזרים שונים וחדשים.
אני לא מבטיחה לכם שבשנה הקרובה, או אפילו ב-20 השנים הקרובות הנתונים על מצב הילדים בישראל ישתנו. אבל אם תשאלו את המדריך במועדונית או את הנער שנכנס עכשיו לשכב"ג הם יוכלו לספר לכם כמה זה משפיע וכמה זה חשוב.
 
באתר המחלקה תוכלו למצוא קישור ל"שבט הקהילתי", מידע, חומרי הדרכה, טלפונים ומיילים:
 
נשמח לשמוע מכם,
צוות המחלקה

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה