zofim.org.il
  
 


 
דף הבית » ארכיון הכתבות » כתבה: לעצור ביום כיפור

תמונה קטנה לעצור ביום כיפור פורסם על ידי נדב שמגר
בתאריך 1/10/2006
בכתבה זו צפו 1463 גולשים

 

 

"פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה יום"

 

פעם בשנה אנו מתבקשים לעצור. ממש לעצור, לעשות חושבים, להריץ בראשנו את השנה האחרונה ולחשוב... - מה לחשוב? ...לחשוב מה בעצם היה לנו בשנה האחרונה...

 

אני לא יודע כמה מכם זוכרים את תחילתה של השנה שעברה, את הרגע בו קיבלנו בSMS ברכת שנה טובה, את הרגע בו קיבלנו במייל את הסרטון על התפוח שממנו יצאו שני תולעים ושרו בחינניות את שנה טובה... אני אפילו יכול לומר שאני זוכר שבכל סיום של מפגש חברים דאגו לומר לי שנה טובה...

 

אבל למען האמת התאכזבתי. מה פתאום שנה טובה?!? שנה בה פרצה מלחמה ונהרגו לנו 119 חיילים הי"ד, שנה בה ראש ממשלתנו נפל למשכב, שנה בה ראינו את נבחרי הציבור נחקרים על שחיתויות, שנה בה אני קורא על אבא שהורג את ילדו, שנה בה אישה ולמרות שאיננה יהודיה נמצאת ללא רוח חיים ליד בנה כי לא יכלה להרשות לעצמה לקבל טיפול רפואי, שנה בה ראיתי ושמעתי על יחס מזלזל כלפי העובדים הזרים, שנה בה אני שומע על כריתת עצי זיתים של פלסטינאים בגלל מאבק בין לאומים, שנה בה פגעו בנו אויבינו ושלחו בנו את מפגעיהם, שנה בה רמת החינוך המשיכה במגמת הצניחה החופשית, שנה בה אני עדיין רואה הרבה אנשים שאין להם אפילו פת לחם לסיים את השבוע, שנה בה אני שומע רבות על הקטל בדרכים, שנה בה אנשים נאלצו לשבות רעב בשביל לקבל תרופה, שנה בה אדם דוקר את חברו במועדון כי עקף אותו בתור, שנה בה נשיא מדינתנו נחשד בהטרדה מינית, שנה בה הפער בין המעמד העליון לבין המעמד התחתון רק הולך וגדל... איזה שנה?!? איך יכולתי לחיות את השנה הזאת? איך שנה זאת יכולה לקבל את התואר "שנה טובה"?!? מה קרה לנו?

 

תמיד חשבתי שעם ישראל הוא עם נעלה יותר משאר העמים, עם שרמת המוסר שלו גבוהה יותר  ושחשוב לנו מאוד לתת את היחס הראוי לכל אדם באשר הוא. אפילו במגילת העצמאות כתבנו: "מדינת ישראל... תהא מושתתת על יסודות החירות, הצד והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון,  לשון, חינוך ותרבות; "

 

אז איך? איך לעזאזל הרשינו שיקרו דברים כאלו בארצנו? האם בחרנו שלא לראות את הבעיות בחברה שלנו? בעירנו? בשכונה שלנו... ברחוב שלנו...? האם לא ראינו את הסבל של האחר? האם בחרנו להתעלם? האם תירצנו מצב כזה או אחר בחוסר רצון של האחר לשקם את עצמו? האם בחרנו לומר כי הדבר לא בתחומנו?

 

פעם בשנה אנו מתבקשים לעצור. פשוט לעצור. ולחשוב. לחשוב על מה אנחנו עשינו. ולא מה עשינו כמדינה, כחברה, אלא מה אנו עשינו בשנה האחרונה כבני אדם, כאינדיבידואלים. לשים לרגע בצד את החברה אליה אנו משתייכים ולהעמיד את עצמנו מול מראה.

הרי הכי קל לשים מראה לחברה כולה, לבוא כקטגור מול החברה הישראלית ולומר מה לא בסדר, היכן כשלנו, היכן לא פעלנו כשהיינו צריכים לפעול וכן הלאה, ולא משנה אם אני יהודי מאמין או לאו, פעם בשנה, ביום הכיפורים אני מתבקש לעצור ולחשוב... כיצד פעלתי בשנה האחרונה. כיצד התייחסתי לאחרים, האם בכל המריבות שבהם נטלתי חלק באמת צדקתי בטענותיי? האם שמתי לב לחבריי, לפעמים לא צריך מילים, מספיקה הבעת הפנים, ההתנהגות הכללית...

 

פעם בשנה אנו מתבקשים לעצור. אמנם את כל מה שקרה במדינה אנחנו לא יכולים להאשים את עצמנו, אבל בהחלט אם בכל הזדמנות אמרנו כי זה לא מתפקידנו לטפל או להביע קול צעקה בעניין כזה או אחר, הרי שהיינו לא פחות "טובים" מן הכלל ואז בהחלט אפשר לומר שאנו אשמים באותה המידה. אבל לפני הכל בואו נעצור ונעשה חושבים על עצמנו. בואו נבחן את התנהגויותינו בשנה שחלפה. האם הקדשנו חלק מזמנינו בתרומה לזולת? בעשייה כלשהיא שאנו לא מחוייבים לעשותה אך היא יכולה לתרום לאחרים? בואו נעצור ונסתכל על השנה האחרונה לא מהפן של הכלל אלא מהפן של הפרט.

 

יום הכיפורים מכפר על דברים שבין אדם למקום אך לא בין אדם לחברו – עד שלא נבקש את סליחת חברינו. הסליחה היא לא תמיד המפגש האישי ואמירת מילת הסליחה (אם כי גם היא חשובה לא מעט), אך לפעמים הסליחה צריכה להיות הבנה והפנה של מעשים וקבלה אמיתית שלא לחזור על אותם הדברים...

 

יום הכיפורים האישי של כל אחד מאיתנו צריך להיות חשבון נפש לכל אחד ואחת מאיתנו. ולא, אני לא מנסה להטיף על חזרה בתשובה, אינני מחייב אף אחד לבוא לבית הכנסת ביום כיפור, אבל אני חושב שיש כאן הזדמנות יוצאת דופן לעצור ולעשות חושבים. היהדות באמצעות תפילות ומנהגי יום הכיפורים מעודדות את האדם לעשות תשובה, לשוב למקורותיו – להיות אדם טוב. אך באותה מידה על כל אדם לבחור את הדרך הטובה ביותר עבורו לשוב למקורות הנפש הטהורים.

 

עצרנו. חשבנו. הבנו שטעינו. שלא ראינו או שלא ייחסנו את מלא החשיבות למעשינו. אך באפשרותו של כל אדם לחזור בו מדרכו הפחות טובה, לא צריך להתוודות לפני אדם בשר ודם אלא פשוט להיות מודעים למעשינו ובאמת ובתמים להתכוון לרצון הטבעי שלנו, למצפון האישי שלנו שבטוח יודע את הדרך הנכונה ולקבל על עצמנו להיות יותר טובים, לשים יותר לב לסובבים אותנו, להתייחס בכבוד לכל אדם, ובכך להשפיע על המעגל הרחב יותר עד שמאינדווידואליים אשר מודעים למעשיהם ולהשפעתם נהפוך לקבוצה שלמה – שהיא חברה טובה יותר, חברה בה אם קראנו בעיתונים כי ישנה מצוקה בעיר אחרת, הדבר יצבוט גם לנו בלב, והדבר יצבוט באופן אשר יאמר לנו שיש צורך להביע עמדה, להביע דעה, לתת את היד כמיטב יכולתנו....

 

 

- גמר חתימה טובה.

 

 

 

פרסם כתבה »


תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 4 תגובות | הוספת תגובה


1. וואו
נכתב על ידי שני רום הסר משבט צופי ים יפו בתאריך 1/10/2006 בשעה 3:49
2. כתבה מעולה !!
נכתב על ידי שר שמולביץ משבט רשפים בתאריך 1/10/2006 בשעה 10:21
3. אני דווקא חושב שאתה פספסת את הנקודה...
נכתב על ידי נדב שמגר מאתר האינטרנט צופים ברשת בתאריך 2/10/2006 בשעה 18:49
4. כל כך נכון....
נכתב על ידי חן מידני משבט מטר בתאריך 3/10/2006 בשעה 0:09