zofim.org.il
  
 


 
מחלקת קשרים בינלאומיים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » מחלקת קשרים בינלאומיים » ארכיון הכתבות » כתבה: המשלחת של נועה

תמונת מגזין המשלחת של נועה פורסם על ידי נועה ריין
בתאריך 1/10/2009
בכתבה זו צפו 2204 גולשים

כנראה שעכשיו גם הגיע תורי.

לפני חודש ושבועיים בדיוק חזרתי מטקסס.

כל יום מאז שחזרתי מהמשלחת של הצופים לארצות הברית אני רוצה למצוא את הזמן, לשבת ולכתוב מה באמת עבר עלי בשלושת החודשים של החופש בין כיתה יא' ל-יב'. וכנראה שעכשיו הגיע גם הזמן בשבילי לכתוב קצת. 

המשלחת בשבילי התחילה עוד בינואר, יום שלישי בהיר אחד כשהודיעו לי שהתקבלתי.

ואז גם אני, כמו 80 נוספים ועוד מאות שהיו לפני ועוד יהיו אחרי, נדבקתי בחיידק הזה של מחלקת קשר עם התפוצות של הצופים.

בין ינואר למאי כשטסתי לא היה יום שלא הייתי עסוקה כל היום במשלחת, בטיסה, בבני הזוג המדהימים שגיליתי שטסים איתי ובכל דבר אחר. כל סמינר היה בשבילי הדבר הכי טוב ומספק בעולם וחיכיתי רק לו. התהליך עצמו היה מדהים, אין ספק בכלל. ועוד כשאתה מצויד בצוות כזה גדול של מדריכים בוגרים וש"ש של גרעין עתיד שהיו פשוט מדהימים. וכמה שזה היה אדיר ושווה כל רגע- אי אפשר בכלל לתאר מה היה הקיץ הזה בעבורי.

חוץ מאין ספור חוויות שצברתי שם בטקסס הרחוקה, במחנה של יהודה הצעיר, הרווחתי אנשים שהפכו לחברים שלי יותר מכל אדם אחר.

כשגיליתי בסביבות מרץ לאן אני טסה ועם מי לא הייתה לזה משמעות כל כך גדולה בשבילי. שמחתי על האנשים שאיתם אני טסה (רותם ואיתי שטס כמדריך בוגר והפך להרבה יותר מאח בשבילי) אבל לא כל כך הבנתי את המשמעות של טיסה לאיזה חור בטקסס ומחנה של תנועת "יהודה הצעיר". רק ככל שהתקרבה הטיסה הבנתי למה נכנסתי. ופתאום, תוך שנייה הייתי בשדה, נפרדתי מהשכב"ג והחברים ונחתנו שם בטקסס. שלושה צופים צעירים כאלה, ונכנסנו למחנה. וזה הרבה יותר ממחנה. זה הפך לבית שלי. הכרתי שם כזו כמות של אנשים כל כך איכותיים שאין סיכוי שאוותר על הקשר איתם. בין אם זה אמריקאים, בריטים, מקסיקנים, קולומביאנים וסוכנותניקים מדהימים מישראל שהפכו למשפחה בשבילי.

כל בוקר התעוררתי שם, בין אם זה בבקתה או בשטח אחרי לילה של camp-out, ליום יותר טוב מהקודם. כל יום צברתי עוד יותר חוויות ויותר צחוקים ועוד חברים ופשוט הייתי שם מאושרת כמו שבחיים לא הרגשתי. לקראת סוף המחנה, כבר בערך שבוע וחצי לפני סיום המחנה, הרגשתי כל יום מחדש את המחנק בגרון הזה שלא עזב אותי.

כבר שבוע וחצי לפני הסיום שם לא ידעתי בכלל איך אפשר לעכל את זה, איך אפשר לעזוב. התחלתי לכתוב מכתבי פרידה לכל האנשים שהיו שם הכי קרובים אלי ולהתחיל לחלק מתנות וכל פעם מחדש עלו לי הדמעות בעיניים. אם יש דבר אחד שאני בחיים לא אשכח, שבחיים לא אזרוק, זה מכתב שכתבה לי בעברית החברה הכי טובה שלי במחנה. ביילי, אמריקאית שגדולה ממני בשנה ואין יום שאני לא חושבת עליה עכשיו.

 

"שבת שלום נועה! אני אוהבת אותך! בהתחלה, אני חשבתי שאנחנו לא יכולות להיות חברות.. אני לא יודעת למה. אבל עכשיו אני לא רוצה את לבוא לישראל L אני רוצה את לגור איתי באוסטין!! זה רעיון טוב J שבת שלום מותק! אני אבוא לבקר אותך בישראל!"

 

הפרידה מהצוות במחנה הייתה הדבר הכי קשה שהיה לי בחיים ואז הבנתי כמה משמעות הייתה לתקופה הזו בשבילי במחנה. בכיתי כמו שבחיים לא בכיתי, לא ידעתי בכלל איך אני יכולה להסתדר בלי האנשים האלו שהתעוררתי אליהם כל בוקר מחדש במשך חודשיים. אין יום אחד שעובר בלי שאני חושבת על המחנה, על האנשים שם וכמה שאני מתגעגעת. אני קוראת ביומן שכתבתי שם באדיקות, מחייכת וצוחקת כל פעם מחדש.

אין ספק בכלל שזו הייתה החוויה הכי גדולה שהייתה לי בחיים ואני תמיד נושאת איתי את המחשבה שהיא גם תהיה.

 

שביעיסטים- בשבילכם- אל תפספסו את ההזדמנות הזו!

לאלו מכם שיזכו לקחת חלק בדבר המדהים הזה שנקרא משלחת הצופים לצפון אמריקה, בין אם זה בקרוואן או במחנות, אתם תזכו לקבל ולתת כמו שבחיים לא יצא לכם. תזכו לחוות חוויות שאי אפשר לבטא במילים. תזכו להכיר את המסגרת של התנועה שכמעט ולא נחשפים אליה ולצאת עם חברים כל כך מדהימים ואיכותיים. תזכו להכיר, ללמוד, ללמד, לתת מעצמכם ולקבל הרבה יותר מזה. תזכו לחברים כמו שבחיים לא תכירו ותזכו לראות עולם ולהכיר תרבויות אחרות.

ויותר מהכל- תזכו להרגיש משמעותיים יותר מבכל מסגרת אחרת.

אני לעולם לא אשכח את הקיץ הזה שעבר עלי ומודה על כל שנייה שיצא לי לקחת חלק במשלחת.

איתי ורותם- תודה. בלעדיכם זה לא היה אותו דבר!!!

 

נועה ריין,

CYJ Texas

בוגרת משלחת 2009!!!!! 

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 3 תגובות | הוספת תגובה


1. נועה איתך בכל מילה
נכתב על ידי ניר כץ משבט עומר בתאריך 2/10/2009 בשעה 0:09
2. כתבה מעולה!
נכתב על ידי ירדן סייר משבט הדר בתאריך 2/10/2009 בשעה 18:52
3. כל כך נכון..
נכתב על ידי רותם ורטמן משבט צופית בתאריך 2/10/2009 בשעה 20:33