zofim.org.il
  
 


 
מחלקת קשרים בינלאומיים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » מחלקת קשרים בינלאומיים » ארכיון הכתבות » כתבה: משלחת הצופים לפולין

תמונת מגזין משלחת הצופים לפולין פורסם על ידי נגה רוזנברג
בתאריך 20/9/2009
בכתבה זו צפו 5554 גולשים

מה זו שואה? מי אחראי לה? למה חשוב לזכור את השואה? באיזה מישורים כרוחה השואה במלחמת העולם השניה, בכולם? הייתכן? מי אחראי לזכור? מי אחראי לשמר? ומה אנחנו בכלל רוצים שיקרה בכל הקשור לזכרון השואה? ומי זה אנחנו? אנחנו כבני אדם בודדים? אנחנו כמשפחות ישראליות או יהודיות? אנחנו כבני נוער? כחלק מתנועת נוער? או כעם?? מי רצח? מי יכול להיות רוצח? אני יכולה להפוך בין לילה לרוצחת? ולמה? למה לרצוח? למה לרצות להשמיד עם שלם? למה??

המון שאלות, דילמות ומחשבות מתרוצצות בראשי ובליבי דווקא מאז חזרתי מפולין. מוזר לי קצת, חזרתי מפולין עם יותר שאלות מאשר תשובות. בתוך תוכי אני חושבת שציפיתי שיקרה לי בדיוק הפוך. חשבתי שדווקא במסע אני אלמד ואקבל תשובות, שאני אבין ואדע לפענח בעצמי, או לפחות לעצמי את רצח העם הנוראי ביותר שידע עמי, וכל זאת יקרה אם אסע לפולין.

אבל אולי שווה שאני אתחיל מההתחלה לפני שאתבלבל בעצמי. מאז ומתמיד שמעתי את האנשים מסבבי מדברים בין אם בבית הספר ובין אם בתנועה על זה שבכיתה י'א טסים לפולין ל"מסע בעקבות השואה". במשך המון זמן המסע הזה היה נראה לי רחוק ממני אלפי שנות אור. עם השנים התקרבתי אל רגע היציאה, והתחלתי להבין ולשאול שאלות. באמצע השנה הגעתי לשבט ומולי חיכה דף תלוי ובו פרטים על המשלחת של הצופים לפולין. תהיתי ביני לבין עצמי האם באמת כדאי שאסע. שיקולים רבים ומסובכים עלו בקרבי. לבסוף החלטתי ללכת על זה. לאחר שיחות רבות עם ההורים התאפשר הדבר, ונרשמתי (לאחר שעברתי את המיונים כמובן) למסע.

יצאנו לסמינר ההכנה הראשון. אורכו היה יומיים והוא התנהל בחוות הצופים. התכנסנו באחוות ואני נקראתי אל אחווה 3. באותו רגע "אחווה 3" היה שם של קבוצה שאליה נבחרתי בטח סתם בדרך של סידור רשימות מספריות. אבל במהרה הפכה האחווה להיות מקום המפלט, היא הפכה להיות אחווה של חברים שתומכים אחד בשני, משתפים ועוזרים. בסמינר הראשון עוד בחנו זה את זה במבטים שונים, מנסים לפענח כל אחד. למצוא את החנון, המגניב והפרחה. הסמינר הראשון היה מעניין ואני זוכרת שחזרתי ממנו עם המון חומר למחשבה והמון דברים שלא ידעתי קודם. לאחר חודשיים יצאנו לסמינר נוסף, הפעם במכון משואה. הפעם היה מעניין עוד יותר. שמענו עדויות, ראינו סרטים והרחבנו את ידיעותנו בנושאי השואה והמלחמה. צוות המדריכים המקצועיים שהיה איתנו לא וויתר לנו והעשיר אותנו בפרטים מעניינים וחשובים. צוות המדריכים החברתיים גרם לנו להתעניין ולשאול, לא לקחת דברים כמובן מאליו ולחקור כל נושא לעומק, באופן אישי. והאמת, שמה שהכי אהבתי בהכנה למסע היה שלא ציוו עלי איך להרגיש. לא אמרו לי שאני חייבת לבכות, להתאבל או לצחוק. נתנו לי להרגיש את עצמי, להיות בן אדם בוגר ולבחור כיצד להתמודד עם המראות והסיפורים בדרכי שלי. וכך באמת היה במסע. הצלחתי למצוא את הפינה שלי בתוך כל המשלחת המדהימה הזו, ולהרגיש שאני ממצה את המסע עד הסוף.

ללא ספק, אותו תהליך של ההחלטה לצאת למסע לפולין במסגרת הצופים, במסגרת תנועת הנוער שלי מקבל בעיני כיום משמעות שונה. משמעות גדולה הרבה יותר. המסע לפולין היה ללא ספק אחת החוויות הכי משמעותיות שהיו בחיי.

במסע לפולין נסענו באוטובוס ועברנו בין מקומות שונים על אדמת פולין. ביקרנו בגטאות, ובמחנות, ביקרנו במגוריהם של חברי תנועות הנוער, ביקרנו במפעל שינדלר ושמענו על חסידי אומות עולם. ביקרנו בבורות הירי שהפכו קברי אחים נוראיים. ובכל אתר עצרנו, שמענו וראינו כיצד החיים המודרנים משתלטים על העבר הקשה של העם היהודי. כמנסים להכחיש את כל מה שקרה.

משמעות המסע לפולין היא בעיני משמעות מורכבת מאוד. המסע כרוך ברגעי כיף, ובהיכרות עם חברים חדשים ובו בזמן בצפייה בסרטים מצמררים, וכמובן בדריכתנו על אדמת פולין - בבתי החרושת למוות אותם בנו הנאצים.

 

בזמן שהותי בפולין התעוררו בי הרבה שאלות שקשורות בערך בכל נושא שבעולם. במרכז ליבי ישבו בעיקר שאלות הזהות, שאלות ניכוס השואה, שאלות של איך? כמה? ואיפה? והשאלה הגדולה ביותר – למה? למה הייתה שואה? למה חשוב לזכור אותה? ולמה בכלל בחרתי לטוס לפולין? מה משך אותי לעזוב באמצע החופש הגדול האחרון שלי ולטוס למסע לא פשוט אל עבר עברו הקשה של עמי היהודי שהוכחד בידי הצורר הנאצי?

 

כפי שקל לראות אני עדיין מחפשת תשובות. תשובות שכמו שכבר הבנתי אולי אף פעם לא אמצא. אבל דבר אחד אני יודעת, בחרתי נכון שיצאתי לפולין עם הצופים. בחאקי מלא, עם דגל ישראל ודגל התנועה, מדברת בשפה העברית ומאמינה בציונות ובאהבת הארץ. כן, עשיתי נכון כשלא הלכתי עם הזרם אל המסע של בית הספר, עשיתי נכון כשהלכתי עם הלב שלי והאמונה שלי, עם דרך החיים שלי.

במהלך המסע יכולנו לראות כיצד אנחנו כבני נוער בארץ ישראל שפועלים בתנועת נוער ממשיכים בכלל מבלי לדעת את חזונם של חברי תנועות הנוער במחתרות בגטאות, כיצד אנחנו כנוער ששואל, וחוקר ומטיל ספק ממשיך את יעודם של המורדים הצעירים במחנות. ולא, אני לא מגזימה. היופי האישי שאני מצאתי במסע היה ההתחברות האישית שלי אל עומק הסיפורים האישיים והקולקטיבים. התמיכה שנתנו לי על מנת לחבר את העבר הגדול והקשה אל חיי ההוה הפרטיים שלי עזרה לי מאוד ונתנה לי הרגשה של הבנה.

אז אחרי כל המילים שכתבתיי הייתי רוצה לסכם את דברי. הייתי רוצה לבקש (ולהמליץ בחום) שתצאו לפולין. שתטוסו במסגרת הצופים אל המסע הזה. תצאו ותייצגו בגאווה את מי שאתם, את הדרך שבה אתם חיים. את התנועה שלנו שנותנת מקום התבטאות לבני נוער שרוצים להביע דעה, את התנועה שמאפשרת לנו ללמוד ולהתפתח ולקבל תמיכה ועזרה, את התנועה שמחנכת אותנו לדאוג אחד לשני, לעזור לזולת ולקחת אחריות. אינני רוצה שתפחדו לקחת חלק במסע באחווה, עם חבר'ה שמעולם לא פגשתם. תאמינו לי, ולכל המשלחת שהייתה, האחווה מוסיפה המון למהלך המסע, מה שלא בטוח היינו מקבלים אילו היינו נוסעים עם כל חברינו מבית הספר. אל תפחדו לצאת למסע ולשאול ולחקור את עברכם ואת עבר העם שלכם. אל תפחדו לא למצוא תשובות לשאלות הגדולות באמת. חשוב שתטוסו כדי לשיר את התקווה בבירקנאו, ולהראות שעם ישראל חי. חשוב שתסעו כדי לשמוע בבית היתומים של יאנוש קורצ'אק על דרך המשפט הייחודית שלו ולהאמין בכוחם של בני נוער. חשוב שתסעו כדי לשמוע בגטו וורשה את הסיפורים על המבריחים הקטנים ותאמינו בכוחו של היחיד. חשוב שתסעו כדי להוקיע את השואה מקרבנו ולדאוג שהיא לא תחזור שנית. תפקידנו הוטל עלינו בלית ברירה, והוא להזכיר לכולם שהייתה שואה, שהיה רצח עם חסר רגשות שתמיד מתחשק לנו להגיד עליו שהוא לא אנושי, רק תמיד חשוב לזכור שהוא בוצע בידי בני אדם.

אז תסעו לפולין עם הצופים, ותקשרו קשר מיוחד ואישי בין העבר הגדול להווה האישי. תסעו כדי לנדור את הנדר – לזכור ודבר לא לשכוח.

שיהיה בהצלחה,

נגה רוזנברג,

אחווה 3, 

המשלחת לפולין – אוגוסט 2009. 

[ שלח כתבה ]

כתבות נוספות מארכיון האתר:

מכתב מרכזת פולין 2008
נינה מרכזת המשלחת התנועתית פולין 2008 מספרת על המסע מנקודת מבטה
.

משלחת לפולין – למה?
מהי החשיבות של המשלחות לפולין? הצטרפו לדיון בעקבות המאמר.

מכתב למרים רהב
מרים יהב, ניצולת אושוויץ, התפרצה לטקס הזיכרון באושוויץ, חשפה את המספר על זרועה ושאלה "למה
?"

 

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 7 תגובות | הוספת תגובה


1. כן
נכתב על ידי נגה רוזנברג משבט לביא בתאריך 20/9/2009 בשעה 14:37
2. חבל
נכתב על ידי אלכס קלמן משבט משואות בתאריך 20/9/2009 בשעה 17:25
3. נראה לי שגם י"ב יכולים..
נכתב על ידי ברק מטס משבט עפר בתאריך 20/9/2009 בשעה 20:08
4. מסכים עם 3!!!
נכתב על ידי ליאור קינן משבט רשפים בתאריך 20/9/2009 בשעה 23:30
5. נגה את מדהימה פשוט!
נכתב על ידי סתיו ליכט משבט ערבה בתאריך 21/9/2009 בשעה 15:53
6. כתבה נהדרת
נכתב על ידי תומר א משבט עלית בתאריך 23/9/2009 בשעה 20:59
7. המסע כל כך שווה את זה
נכתב על ידי מאיה רייסברג משבט צופית בתאריך 25/9/2009 בשעה 0:55