zofim.org.il
  
 


 
שבט דקר - צופי-ים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » שבט דקר - צופי-ים » כתבה: פינת התיאוריה חוזרת!

תמונת מגזין פינת התיאוריה חוזרת! פורסם על ידי ליאור
בתאריך 30/5/2009
בכתבה זו צפו 3549 גולשים
נכתב במקור על-ידי סבי אלמוסלינוס

 

המפרש - כלים לשליטה !
 
השליטה במפרש נעשית בעזרת כמה דברים.
חשוב לזכור כי כל שליטה בתורן היא בהכרח גם שליטה במפרש וכל שינוי במצב התורן משנה את מצב המפרשים.
אנו יוצאים מכמה נקודות הנחה:
1. מפרש שטוח (בבטן) הוא מפרש פתוח (בשפה המוציאה) ומאידך מפרש סגור (בשפה המוציאה) הוא מפרש מבוטן (בבטן).
2. בטן = כוח.
3. שהרוח תעלה נרצה להקטין את הבטן, לפתוח שפה מוציאה ולהוריד מרכז לחצים על מנת לשחרר רוח, להקטין הטייה ולשלוט טוב יותר בסירה.
   ·   כאשר מרכז הלחצים יורד, מומנט ההטייה יורד, הואיל ומומנט = זרוע * כוח. הכוח שלנו הוא הרוח - בה אין לנו שליטה, אך הזרוע היא מרכז הלחצים - בו יש לנו שליטה. ניתן להמחיש זאת ע"י הנחה דמיונית. הבה נניח כי אנו מסוגלים ללחוץ עם אצבע חזקה מאד על כל נקודה שנרצה בתורן. מה יקרה כשנדחוף את ראש התורן הצידה ומה יקרה שנדחוף במקור הצידה? ברור שבראש התורן נוכל לגרום ליותר הטייה ביתר קלות.
4.חשוב מאד לזכור כי הכל בים דינמי ומשתנה כל הזמן. גורמים שונים יכולים לדרוש התייחסות שונה, כמו גובה גלים, עוצמת רוח, סוג מפרש, סוג תורן ועוד.
 
הבומצ'ק (KIKING STREP )
הבומצ'ק הוא מערכת המחברת בין המנור לתורן במשולש שווה שוקיים (המרחק בין המקור בתורן לנקודת חיבור המערכת לתורן שווה באורכו למרחק בין המקור בתורן לנקודת חיבור המערכת למנור).
הבומצ'ק משמש אותנו במצבים שונים, ברוחות יחסיות שונות, בעוצמות רוחות שונות וציוד שונה.
יש להבחין בין תורן קשיח ומנור גמיש - שבמצב כזה מתיחת הבומצ'ק תגרום לקימור המנור ולא תשנה את מצב התורן, לבין תורן גמיש ומנור קשיח. כיום, עוברים יותר ויותר לתרנים גמישים ומנורים קשיחים. במצב כזה מתיחת הבומצ'ק תגרום להורדת המנור למטה ולעתים גם להקרסת התורן.

 הורדת המנור למטה (עד 90 מעלות לתורן) תועיל ברוחות כהות, בהן המנור שואף לעלות למעלה. עליית המנור כלפי מעלה מעוותת את צורת המפרש ומקטינה את שטחו (נוצר קפל לא מנוצל של מפרש בחלקו התחתון של המפרש). הורדת המנור למטה גם מותחת את השפה המוציאה ובכך סוגרת את המפרש (ע"י הגדלת המרחק בין הקדקוד לקרן) ומבטלת את הפיתול (יוזכר בהמשך) -יעיל גם ברוחות חדות.

לאחר שהמנור הגיע ל - 90 מעלות לתורן ניתן להבחין בין כמה מצבים:

1.תרנים לסירות קטנות (קרוול, 420, וכו') - תורן גמיש מאד, ללא מצליבים. מתיחת הבומצ'ק למעבר 90 מעלות תגרום לקריסת התורן - ראש אחורה, בטן קדימה. דבר זה נובע משתי סיבות:

א.מערכת הבומצ'ק היא משולש שווה שוקיים, ולכן הכוח הפועל  על המנור הוא לא רק למטה, אלא גם קדימה, דבר הגורם לקריסת התורן (לא מאד משמעותי).

ב.מתיחת המנור מטה מותחת את השפה המוציאה ויחד איתה את ראש התורן (משמעותי).

2.תורן לסירות גדולות (סנונית, ליוויתנית וכו') - תורן עם מצליבים. המצליבים מחזיקים את התורן ולא מאפשרים את קריסתו.

מעבר לכך, התרנים המודרנים בנויים בצורת פרופיל ולכן הטייתם קדימה ואחורה קשה יותר מהטיית תרנים עגולים.
   ·   קריסת התורן גורמת לפתיחת השפה המוציאה (הקטנת המרחק בין הקדקוד לקרן) והגדלת הפיתול, השטחת המפרש - ע"י מתיחת מרכז השפה המכניסה קדימה עקב קריסת התורן, ובעקבות זה הורדת מרכז הלחצים למטה (מקטין הטייה) וקדימה (מגביר כוח מקדם).
 
האוזניים לנצח - לא תגבהנה מהמצח !
 
 
   ·   ע"מ להקריס את התורן אחורה בסנונית למרות זאת, יש לנו וונטה אחורית המחברת בין ראש התורן לדף הירכתיים, מתיחתה תקריס את ראש התורן אחורה ותגרום עקב כך לתופעות שגרם הבומצ'ק.
   ·   מתיחה חזקה של וונטות צד קצרות מונעות קריסת התורן, ולכן יש לוודא שהן קצת משוחררות לפני שננסה להקריס התורן.
 
HORSE
ראשי
המערכת משמשת כבומצ'ק חזק יותר ושולטת על השפה המוציאה של המפרש. המערכת משמשת בעיקר ברוחות חדות (קדמיות - צד). הן הבומצ'ק והן ה -HORSE  גורמים שבעת שחרור המפרש ברוחות קהות נשארת צורתו המקורית של המפרש (כנף) כברוחות חדות, ע"י מניעת המנור לעלות מעלה ולעוות את צורת המפרש.
שילוב של הבומצ'ק וה - HORSE יכול לשמור על צורתו של המפרש ועדיין לשמור על סירה מאוזנת באופן הבא: שחרור HORSE למתחת לרוח ובו זמנית מתיחת הבומצ'ק.
 
חלוץ
ה - HORSE משמש גם את החלוץ כאשר המערכת בנויה לשינוי נקודת המתיחה של החלוץ חדות, כאשר ה - HORSE רוחבי המערכת שולטת על פתיחת המפרש וסגירתו - כלומר הגדלת או הקטנת המנהרה, והדבר תלוי בעוצמת הרוח - חלשה או חזקה. בסירות בהן אין HORSE רוחבי ניתן למתוח קצת חלוץ במיתר שמעל הרוח ולגרום לאותה תוצאה.
HORSE  אורכי משמש בחלוץ בלבד כאשר הוא שולט על השפה המוציאה והתחתונה של המפרש. ככל שהנקודה עוברת אחורנית השפה התחתונה נמתחת והשפה המוציאה נפתחת ומשחררת רוח, ובכך מורידה לחץ מהמפרש. לקיחת הנקודה קדימה, לעומת זאת, תמתח את השפה המוציאה (תסגור אותה מלמטה למעלה) ותשחרר את השפה התחתונה.
 
   ·   נצא מנקודת הנחה כי שתי השפות - התחתונה והמוציאה תהיינה מתוחות בצורה שווה ברוחות חדות. אז מה נעשה?
   א. נפליג ברוח קדמית כהה ונכוון את המפרשים לפי קורס זה.
 ב. נעלה בעדינות לקדמית חדה ונבחן את החלק העליון של השפה המוציאה - כל עוד הוא מתנפנף נעביר נקודת מתיחה קדימה עד שהלחץ על כל השפה המוציאה יהיה שווה.
   ·   חשוב להבין מה קורה. כאשר אנו מפליגים ברוח חדה, נאמר קדמית, ונקודת המתיחה אחורה מדי, השפה התחתונה נמתחת עד הסוף ו"נגמרת", בעוד שהשפה המוציאה לא נמתחה מספיק, במצב זה אנו מביטים על השפה המוציאה המתנפנפת ורוצים למתוח אותה ע"י מתיחת המיתרים, אך היות והשפה התחתונה כבר "נגמרה" אנו לא יכולים לבצע זאת, אלא אם נעביר את נקודת המתיחה קדימה.
 
קנינגהם
העבודה בקנינגהם מתבצעת ברוחות חדות ו/או חזקות.
הקנינגהם הוא מערכת המחברת את המפרש מנקודה מעל לפק"מ (20~ סמ') לסירה.

המערכת מותחת את המפרש כלפי מטה לאורך התורן. מתיחת הקניגהם מעבירה בטן המפרש קדימה -ובכך מגדילה את הכוח המקדם לעומת המסטה -וגורמת לזרימה חלקה יותר של רוח בין החלוץ לראשי. נקודה זאת חשובה מכון שזרימת אויר נכונה בין החלוץ לראשי מונעת מערבולת בשפה המוציאה של החלוץ ובמכניסה של הראשי ("החזרים בראשי - השבות"), וגורמת לשני המפרשים להוות יחידת כנף אחד - דבר זה משפר כמובן את קידום הסירה - טוב לרוחות חדות. תוצאה נוספת היא השטחת המפרש ושחרור השפה המוציאה, הקטנת הבטן והורדת מרכז לחצים למטה - טוב לרוחות חזקות.

 
 
 
מי שנוצר לזחול - לעוף לא יכול !
הקרן
המערכת השולטת בקרן מחברת את הקרן למנור.
המערכת מותחת את השפה התחתונה של המפרש לאורך המנור. מתיחה במערכת משטיחה את המפרש ופותחת את השפה המוציאה - טוב לרוחות חזקות, שחרור המערכת תבטן את המפרש ותסגור את השפה המוציאה - טוב לרוחות חלשות.
 
LEECH LINE
ה - LEECH LINE כשמו כן הוא. זהו חבל הנמצא בשפה המוציאה של המפרש, מהקדקוד ועד לקרן ושולט בצורה של השפה המוציאה. מתיחת ה - LEECH LINE תסגור חזק את השפה המוציאה. ברוחות חדות פעולה זו תעוות את צורת הכנף של המפרש ותיצור מערבולות בשפה המוציאה. השפה בעצם "נחנקת" יתר על המידה ומונעת זרימה ויציאה חלקה של הרוח מהמפרש. חשוב להבין כי כאשר אנו מותחים את המפרש כראוי ועדיין השפה המוציאה מתנפנפת, ההשפעה היא בעיקר מוראלית. תופעה זו נגרמת מהתיישנות המפרש וטיפול לא נכון בו. סביר שבעת הרמת והורדת המפרש לאורך הזמן בו הוא היה בשימוש מתחו לא פעם את השפה המוציאה. פעולה זו "כאילו האריכה" את השפה , ובעצם הרסה את צורתה. מזה נובעים הנפנופים. כאמור, מתיחה ברוחות חדות כדי למנוע את הנפנופים הורסת את צורת השפה המוציאה ולכן לא מומלצת. עדיף להפליג עם הנפנופים מאשר לחנוק את המפרש.
ברוחות קהות ניתן למתוח את ה - LEECH LINE כדי לסגור ולבטן את המפרש (ברוחות קהות השפה המוציאה הופכת לשפה אחורית הואיל והרוח לא מגיעה אליה אחרונה - מעבר מקידום סירה ע"י עילוי לקידום ע"י חוק הדחף וכו'). הבעיה היחידה הנוצרת היא בעת עלייה מרוח קהה לחדה. לא ניתן למתוח את ה - LEECH LINE מהצד השני, ולכן קורה כי הוא נשאר מתוח גם לאחר שעלינו לרוח. באופן עקרוני לא מומלץ להשתמש ב - LEECH LINE אם אין צורך ממשי.
 
התורן
וונטה אחורית
 
ונטה המחברת את ראש התורן לדף הירכתים בעזרת מערכת גלגלאות קטנה.
בערתה ניתן יהיה להקטין את בטן המפרש באופן משמעותי.

מתיחה במערכת תקריס את ראש התורן לאחור. פעולה זו תשטיח את המפרש, משום שמרכז התורן זז קדימה ומשך איתו את השפה המכניסה, כאשר החלק האחורי (קרן) נשאר במקומו. הקרסת ראש התורן לאחור תגרום לפתיחת השפה המוציאה (המנור נשאר במקומו), הגדלת הפיתול, הורדת מרכז הלחצים למטה (מפחית הטיה) וקדימה (מגדיל כוח מקדם) ותאפשר לרוח לצאת בקלות מהמפרש.

 יש לשים לב:

   ·   ונטה אחורית משמשת במקרים בהם התורן גמיש ולא קשיח.
   ·   יש לשחרר זמנית וונטות קצרות בעת מתיחת הונטה האחורית, על מנת שהתורן בגובה המצליבים יוכל להתקדם קדימה, ואח"כ יש למתוח אותן שוב (לחיזוק התורן).
   ·   ונטה אחורית משמשת גם לחיזוק התורן ברוחות קהות בעיקר בשימוש עם ספינקר. במקרים אלה היא לא משמשת להקרסת תורן.
 
 
האביזרים האחרונים (למעט ה - LEECH LINE) נעזרנו לאותה מטרה - השטחת המפרש ופתיחת השפה המוציאה (שטוח=פתוח) על מנת להקטין את הלחץ מהמפרשים.
הדבר נעשה בעיקר בעיקר ברוחות חדות וחזקות בהן קשה או לא ניתן לאזן את הסירה.
 
  
 
 
האורב לעוף - אל יכה בתוף !
 
 וונטות צד קצרות
בנושא זה לא נרחיב הרבה.
בעיקרון חשוב לזכור כי אין צורך במתיחה חזקה של הוונטות הקצרות.
ברוחות חלשות ניתן לשחרר הוונטה שמעל הרוח ולמתוח זו שמתחת לרוח. פעולה זו תבטן את התורן למתחת לרוח ובכך תבטן את המפרש (בטן=כוח).
ברוחות חזקות יש לדרוך את הוונטות, אך לא יותר מדי. מתיחה חזקה של הוונטות תמנע הקרסת תורן רצויה ברוחות אלה.
   ·   חשוב לזכור כי תמיד נשאף לכך שהתורן יהיה סימטרי רוחבית, ולכן נמתח את שתי הונטות בצורה מבוקרת, תוך כדי מבט במסילת התורן מלמטה למעלה ווידוי שהתורן אכן מאוזן.
 
 מצליבים
   ·   תפקיד - חלוקת העומס על מספר נקודות לאורך התורן. מניעת כיפוף לצדדים. הורדת הלחץ לתורן בניצב.
   ·   יעילות - רק אם קיים עליהם לחץ.
   ·   חיבור לונטה - בניצב לקו הדמיוני של ונטה ללא מצליב.
   ·   זווית פתיחה (לירכתים) - ככל שהמצליבים מופנים אחורה כך מתקבלת קשת (כלפי החרטום) בתורן (הקרסת התורן ע"י הקטנת זווית הפתיחה וכל שנוגע לגבי והוזכר לעיל).
 
הטיית התורן
דרך נוספת להקל בלחץ המפרשים המפרשים על הסירה והגדלת המהירות שלה היא השכבת התורן לאחור. השכבת התורן לאחור משחררת את הרוח מהמפרש בקלות יותר וכן גובה התורן (מומנט ההטייה של הסירה) יורד וההטייה קטנה.
כמו כן כאשר התורן מוטה לאחור זרימת הרוח עליו חלקה יותר ונקיה יותר - לא נוצרות מערבולות בראש התורן.
סיבה נוספת להטיית התורן לאחור היא השאיפה לשים את התורן בניצב לרוח.
ככל שהרוח חזקה יותר כוונה אינו מקביל למים אלא בעלת זווית למים. לכן נרצה שהתורן גם יהיה מוטה בזווית זו לרוח כך ששטח הפנים של המפרש לרוח יהיה גדול יותר.
 

מתיחת המפרשים

   ·   חוק תיאורטי - חצי הזווית בין השידרית לרוח.

   ·   חוק מעשי - קצה גבול נפנוף.
 
על מנת למתוח את המפרש בצורה נכונה נעזר בנפנפים. הנפנפים הם פתילים משני צדי המפרש מבד שלא סופח מים (כדי שלא ידבקו למפרש) הנמצאים בחלוץ כ - 20 ס"מ מהשפה המכניסה ובגבהים שונים. בראשי הם נמצאים באמצע הבטן. הם מראים לנו את זרימת הרוח במפרש. הנפנפים משמשים הן למתיחת המפרשים ע"פ הקורס והן לקביעת הקורס ע"י המפרשים (בעיקר בקדמיות). מתיחת המפרש על פיהם פשוטה ויעילה. כעקרון, נרצה תמיד ששני הנפנפים - זה שמעל הרוח וזה שמתחת - ימתחו במקביל לסירה לכיוון הירכתים.
במידה והנפנף שמעל הרוח מתנפף (עולה למעלה) נמתח את המפרש או לחילופין נרד מהרוח.
במידה והנפנף שמתחת לרוח מתנפנף נשחרר את המפרש או לחילופין נעלה לרוח.
   ·   חשוב לזכור:
 א. הנפנפים בראשי לא מאד מדויקים היות ופועלים על המפרש כוחות שונים ובגלל הפיתול.
 ב.ברוחות חזקות גדל הפרש הלחצים על המפרש (לחץ יורד ככל שעולים בגובה), הפיתול גדל (לרוח יותר קל לצאת מהחלק העליון של המפרש היות ולמטה יש מנור או לחילופין מיתרים), ולכן הרוח תשאף לעלות במפרש למעלה. במצב זה נראה שהנפנפים העליונים מתנפנפים כלפי מעלה. יש לזכור שזו זרימת הרוח במפרש ולא מתיחה שגויה של המפרש.
 
 
הרגל קפצה - והחוטם נפצע !
 
 
   ·   ישנם מפרשי ראשי בהם יש נפנפים בשפה המוציאה של המפרש. אלו נפנפים מדויקים יותר מאשר הקודמים (בנוגע לראשי). בנפנפים אלו שוב נשאף שהם יהיו מתוחים לאחור, במקביל לשפה המוציאה ולא לירכתים.
במידה והנפנפים מתנופפים למעל הרוח נשחרר את הראשי.
במידה והנפנפים מתנופפים למתחת לרוח נמתח את הראשי.
   ·   מומלץ, ברוחות חדות, למתוח את החלוץ לפני הראשי כדי שנוכל לכוון את הראשי ע"פ ה"השבות" של החלוץ.
 
ישנם נקודות חשובות במתיחת המפרש עוד לפני השימוש בנפנפים:
   ·   מעלנים - נקודת המוצא היא שלמעלנים יש מערכת גלגלאות (רווח כוח) ועם מערכת גלגלאות עובדים ומשנים את מצבה כל הזמן - לפי התנאים הנתונים.
כעיקרון, ברוחות חדות וחזקות נמתח הרבה את המעלנים ע"מ למתוח ולהשטיח את המפרש ולקחת מרכז לחצים קדימה. ברוחות קהות וחלשות נשחרר את המעלנים ע"מ לבטן את המפרש ולהשיג עוד כוח לסירה. שחרור מעלן חלוץ ברוח קהה גם תרחיק אותו מהראשי ותאפשר ניצול טוב יותר של המפרש - ככל שנרחיק את החלוץ מהראשי הראשי יסתיר פחות רוח לחלוץ (לדוגמא ספינקר).
   à   חשוב מאד לזכור לא למתוח את המפרש יתר על המידה. אנו מבחינים כאן שלכל חומר יש מצב אלסטי - יכולת הגמישות והמתיחה שלו. אם נמתח את המעלנים מעבר למצב זה נגרום להרס בלתי הפיך.
   *   בראשי - החבל שבשפה המכניסה מאבד מצורתו ונשאר ממנו "ספייר" בפק"מ ומתיחת יתר בקדקוד. כשנרים ראשי נגלה שבפק"מ יש כאילו יותר מדי מפרש, "מקווצ'ץ'", שאנו לא מסוגלים למתוח.
   *   בחלוץ - ניתן לראות מתיחת יתר במעלני וייר. כאשר נעבור את המצב האלסטי, בעת שחרור המעלן מהמפרש, נגלה כי הוויר סולסל כמו קפיץ ואם נעזוב אותו הוא יקפוץ למעלה ולא נוכל להוריד אותו מבלי להפיל תורן. ניתן לראות את הסלסול גם בוויר של החלוץ בשפה המכניסה.
 Üניתן להבחין במתיחת יתר ע"פ קפל בשפה המכניסה כחפי פנים ומעלה.
 Üשוב, חשוב לזכור כי מתיחת יתר עלולה לגרום לנזק בלתי הפיך.
 
 ¨ פק"מ חלוץ
פק"מ החלוץ, בניגוד למעלן חלוץ, שולט לנו רק על השפה המוציאה ולא גם על המוציאה.
חשוב לוודא לאחר הרמת החלוץ במעלן שהפק"מ לא מתוח בצורה שגוייה.
מתיחת יתר - תגרום לקיפול הוויר בשפה המכניסה והעברת הלחץ מהוויר לשפה עצמה.
בעיקרון, מתיחת הפק"מ תגרום למתיחת ההשפה המכניסה והעברת מרכז הלחצים קדימה.
שחרור הפק"מ יגרום לשחרור השפה המכניסה, ביטון המפרש והעברת מרכז הלחצים אחורה.
 
 
פיתול
הפיתול הוא שיעור פתיחת השפה המוציאה בחלקה העליון.
הוא נוצר מעילוי קטן בחלק העליון של המפרש לעומת החלק התחתון, היוצר אזור תת לחץ המשנה זרימת הרוח אליו.
סיבה נוספת היא העובדה שהחלק התחתון של המפרש סגור חזק יותר מהעליון בגלל המנור או לחילופין מיתרי החלוץ. לכן קל יותר לרוח לצאת מהחלק העליון של המפרש מאשר החלק התחתון, הרוח עולה לחלק העליון של המפרש ויוצרת את הפיתול.
ניתן לשלוט בפיתול ע"י שליטה בשפה המוציאה (הוזכר לעיל). בעיקרון:
ככל שהפיתול גדול - תיפתח השפה המוציאה ויפחת הלחץ מהמפרש - טוב לרוחות חזקות מדי, בכדי להוריד לץ מן המפרש, או לרוחות חלשות בכדי שזרימת החלקיקים תהיה טובה יותר.
ככל שהפיתול קטן - תיסגר השפה המוציאה ויגדל הלחץ על המפרש - טוב לרוחות בינוניות.
 
 
 
 
 
 
בין אמר ועשה - ת"ק פרסאה !
 

פרסם כתבה »