zofim.org.il
  
 


 
דף הבית » ארכיון הכתבות » כתבה: פרשת השבוע: "אחרי מות - קדושים"

תמונה קטנה פרשת השבוע: "אחרי מות - קדושים" פורסם על ידי יותם ברום
בתאריך 29/4/2004
בכתבה זו צפו 1854 גולשים

בפרשת אחרי מות אנו מצווים "ושמרתם את חוקי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה' " והפרשנים מפרשים "חוקים" = ציווים שאנו לא מבינים את טעמם כגון: שעטנז ופרה אדומה. "משפטים"= ציווים שאנו מבינים את טעמם למשל: לא תרצח או לא תגנוב. ברצוני לשאול לאור ציווי זה, איך ההלכה מתמודדת עם חוקים אשר אינם מוסריים לכאורה. האם המוסר גובר על ההלכה או שההלכה גוברת על המוסר....
ברצוני להביא בפניכם שלוש גישות של שלושה רבנים המתייחסים לנושא זה.
ראשית ברצוני להציג את גישתו של הר' יואל קטן כמו שהוא מציגה במאמרו "אתם קרויים אדם".
הוא סובר שההלכה קודמת לכל סברה, רגש או ערך והוא נותן דוגמא בעניין קדימות בהצלת חיי אדם (כמו שעוסקים במסכת הוריות (י"ג ע"א)) שבה מכריעים שקודם צריך להציל גבר ולאחר מכן אישה.
והוא מסביר- במבט עקרוני אין מקום לספק שצריך להציל קודם את האיש , וכל המושגים הידועים נמוגים כעשן מול הלכה מפורשת בשו"ע. שדעתו של הקב"ה היא!.
וכל הסברות והרגשות וה"ערכים" שבעולם ל יזיזו הלכה זו ממקומה".

הוא מסייג מעט את דבריו בהמשך בכך שהוא אומר שלרבנים יש כלים לפסיקת הלכה שנותנת להם גמישות מסוימת להחלטתם.
בקיצור הר' יואל קטן סובר שפסיקת הלכה גוברת על כל "ערך" או סברה של אדם בגלל שהיא אלוקית.
שיה שניה שברצוני להציג היא גישתו של הר' אהרון ליכטנשטיין כמו שמוצגת במאמרו "ערכים במבחן מלחמה" . הוא סובר שצריכים לבחון וללמוד את ההלכה בראיה מוסרית ז"א "אמנם אדם מישראל מחויב לענות "הנני" (כמו שהיה בעקידת יצחק...) אך טרם שליפת המאכלת, הוא רשאי ואך חייב לוודא האם המסר חד משמעי, האם ההתנגשות הערכית כ"כ חזיתית, ובמידה ויש צורך ומקום לפרשנות, מצפון רגיש ונבון הוא אחד הגורמים המעצבים שיקול דעת...".
הוא סובר כמו הר' סולובייצ'יק שכבניו של אברהם אבינו ודאי שעלינו לאחוז, במסר העקידה אך זאת בלי להניח את הגישה הביקורתית שלו כמו שעושה בסדום ושואל "השופט כל הארץ לא יעשה משפט"???
ז"א אדם צריך להימנע מלעשות דברים שאינם מוסריים אך אם ההלכה אומרת במפורש להפר כלל מוסרי צריך להישמע להלכה.
הגישה השלישית שברצוני להציג היא גישתו של הר' הרטמן כמו שמוצג בפרק הרביעי של ספרו "מסיני לציון".
הוא טוען כנגד גישתו של הר' ליכטנשטיין שאהבה עזה לה' אינה תובעת את הכנעתה של התבונה.
כמו כן הוא מביא את הוכחתו של מקאינטייר כמו שמובא בספרו “history of ethics short”  שטוען שהאל הוא טוב ובגלל זה אני צריך למלא אחר ציוויו , ובגלל שהטוב אינו יכול להיות מוגדר במונחים של שמיעה בקול האלוקי. כי אחרת נלכד במעגליות סרק. מתברר איפוא שחייבים לעמוד לרשותנו קני מידה של "טוב" אשר אינם תלויים בקיום אלוקים ז"א שגם ללא מצוות ה' אני יכול לשפוט בין טוב לרע.
אני מסביר- לא הגיוני שאני אשתמש בציווי האלוקי כדי לבחון אם צווי אלוקי הוא טוב . (אם הם מתנגשים עם ערכים או עם מצוות אחרות...) - אזי חייבים להיות כלים לאדם לשפוט בין טוב לרע בלי תלות באל.
הר' הרטמן מסתייג מעט מהוכחה זו בטענתו כי "שאלת הזיקה שבין התגלות למוסר, רחבה הרבה יותר מבחירה הפשוטה אחד משניים שמציג מקאינטייר..." אך עם העקרון הוא מסכים ואומר "לא ייתכן לעולם, שהערכתנו לגבי מה שנחשב טוב וישר- תתערער מכוח טענות הנשענות על סמכותה המוחלטת של ההלכה".
ע"כ הוא סובר שיש מקום מרכזי לשיפוט מוסרי וערכי של כל אדם בתוך עולם ההלכה ושהלכה אינה יכולה להיות בלתי מוסרית.
לסיכום, ישנן שלוש גישות מרכזיות שהצגתי ע"י הבאת שלושה רבנים בני ימינו. האחד ר' יואל קטן הסובר שההלכה מורה לנו מה זה מוסר. השני הר' אהרון ליכטנשטיין שסובר שההלכה מוסרית אך בסופו של דבר גם אם היא אינה מוסרית עלינו להגיד "הנני" כמו בעקידת יצחק. והשלישי הר' הרטמן שסובר שההלכה חייבת להיות מוסרית ואם היא לא עלינו לשפוט בכלים המוסריים שבנו ולהכריע.
מקווה שהעליתי נקודות למחשבה...

פרסם כתבה »