zofim.org.il
  
 


 
דף הבית » ארכיון הכתבות » כתבה: שבת חזון בהקבלה לתקופה הנוכחית

תמונה קטנה שבת חזון בהקבלה לתקופה הנוכחית פורסם על ידי עדת הצופים
בתאריך 28/7/2006
בכתבה זו צפו 1984 גולשים

בס"ד

 

השבת נקרא אי"ה את פרשת דברים, היא הפרשה הראשונה של הספר האחרון מתוך חמשת ספרי התורה. פרשה זו נקראת באופן קבוע ללא כל תלות בשינויים בלוח השנה – תמיד לפני תשעה באב. השנה יחול תשעה באב ביום חמישי – עוד בהרחבה על מועד זה בכתבה בקישור כאן.

 

ספר דברים בכללותו סוקר את המאורעות שארעו במדבר לבני ישראל, קצת על חוקי התורה וחשיבותה ואת המחוייבות של עם ישראל כלפיה. פרשתנו השבוע, פרשת דברים נוגעת באותם הנושאים ובין היתר גם על מעשה המרגלים, המלחמה באמורי, משלחת השלום למלך סיחון שסיכומה בסוף הייתה יציאה למלחמה בה נכבשה ארצו וכן המלחמה עם עוג מלך הבשן. ארועים אשר רק מראים לנו הרבה פעמים שההיסטוריה חוזרת על עצמה לאור הארועים בימינו שלנו...

 

עיקר הדגש השבוע אינו דווקא על פרשת השבוע. השבת הקרובה נקראית בפי כל כ"שבת חזון" וזאת על שם ההפטרה שנקראת מספר ישעיה לאחר קריאת פרשת השבוע, - "חזון ישעיה" אשר עוסק במצב הקשה של עם ישראל בזמן חורבן בית המקדש הראשון, כהקדמה לאוע הקשה מכל – חורבן בית המקדש – הוא יום ט' באב אשר בו נוהגים מנהגי אבלות מיוחדים (כגון צום)

 

וכך כתב הרב זלמן ברוך מלמד: " כל שבת ושבת אנו שרים "מקדש מלך עיר מלוכה". תמיד אני חש יותר בתוכן של המילים "מקדש מלך עיר מלוכה", היופי של בית המקדש. הפעם, בעמדנו על יד הר הבית, חשתי יותר דווקא במילים הנמשכות - "קומי צאי מתוך ההפיכה", את ההפיכה שאנו נמצאים בה, "רב לך שבת בעמק הבכא", את הגלות הנוראה והאיומה הזו, המצב הזה של ההפיכה שבמקום בית המקדש עומד בית זר, יותר גרוע מאשר "שועלים הלכו בו". ומצד שני, גם התחושה הזו של היחד, של החבורה של הישיבה שברוך ה' עלתה וגדלה במשך הזמן גם בכמות וגם באיכות, היתה תחושה מאוד מרוממת".

 

לפעמים אני עומד על יד הכותל ומתרשם שאנשים מתפללים על בעיות אישיות. יש מי שמתפלל על שידוך. אכן, אין מקום יותר מתאים מלהתפלל על זה מאשר על יד הכותל. הוא מבקש מרבונו של עולם שיעזור לו למצוא שידוך טוב והוא פונה אל רבונו של עולם, אך לא זוכר שגם הרעיה של רבונו של עולם לא איתו, וגם רבונו של עולם מצטער שרעיתו בגלות והוא לבד. פתאום מתגלה שהצער הפרטי הזה הוא כללי מאוד. יש מי שמתפלל שיהיה לו היכן לגור. זו בקשה לגיטימית. אך רבונו של עולם שומע ואומר: גם לי אין דירה, הבית שלי חרב. אין לי איפה לגור. עד שאתה מבקש ממני עליך תבקש גם עלי. כלומר, כשאנו מתבוננים לעומק, בעצם הצרכים האישיים שלנו הם בבואה לצרכי הכלל. בעניינים הפרטיים יש לאדם כוונת גדולות מאוד, ברצונות שלו להיות יותר חזק, שיהיה לו בית ואשה ושימלאו כל צרכיו. תרים את זה למעלה. לרבן גמליאל היתה בשכנותו אשה שבנה נהרג, והיתה מבכה עליו כל לילה ולא יכלה להירדם. בכל לילה היה שומע אותה רבן גמליאל והיה בוכה כנגדה על החורבן. בכל פעם שהיא התחילה לבכות התעורר גם אצלו הבכי ובכה על החורבן, עד שנחלש מאוד ותלמידיו נאלצו להעביר את האישה למקום אחר. אני מבין שלרבן גמליאל לא היתה סתם אסוציאציה לא עניינית, אלא הוא ידע שכל צער של פרט הוא צער של הכלל. אדם מצטער על בנו - גם לרבונו של עולם יש בנים והוא נזכר ש"אוי לו לאבא שבניו גלו מעל שולחנו", ו"אוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם". נמצא שבהתבוננות פנימית, עלינו להרחיב את הרצונות הפרטיים שלנו, שהם מוחשיים וגדולים, ולבקש את כל הגודל האלוקי, את כל הטוב האלוקי, שרבונו של עולם יזכה שרעיתו תשוב אליו, שישראל יתחברו בחזרה אל אביהם שבשמים, שהבנים ישובו אל שולחן אביהם. מי שיש לו בנים והוא עוסק איתם ויש לו לפעמים מצוקות מסוימות, אבל הוא אוהב אותם, יזכור שגם לרבונו של עולם יש בנים, "בני בכורי ישראל".

 

משנכנס חודש אב – ממעטין בשמחה, והיום בתקופה קשה בה נלחמים אנו בצפון המדינה ובדרומה בתקופה בה שר בישראל אומר כי אנו נלחמים על הבית מלחמת אין ברירה ולא משנה האם אנו מסכימים או לאו, הרי שכולנו מודעים לכך שעמנו אינו במצב טוב, החיים בצל חרדה מפני מאורעות המלחמה, פגיעה באזרחים והדאגה לחיילינו, הם רק שמראים לנו עד כמה התקופה קשה.

 

תמיד מדברים על עורף חזק, שהמצב קשה אך העם חזק, אנו נעמוד ולא ניתן לרוחנו ליפול, אך אנו יכולים לשאוב את החוסן הנדרש במקרה ושלא במקרה מההקבלה של הפטרת פרשת השבוע, דברי ישעיה הנביא והצפייה בימינו אנו לעתיד טוב יותר לאור המאורעות כיום...

"אלה הימים שצריכים, כאמור, לעורר אותנו מהשלוה, להרגיש שבלתי נסבל להמשיך במצב הזה שאין בו בית מקדש, להרגיש שאנו שבורים ורצוצים, לא יכולים להסכים למצב הזה. לא שאנו מחכים לתוספת מעבר לטוב שיש לנו עכשיו, אלא אי אפשר לסבול את המצב הקיים. עם ישראל בלי בית מקדש זה כמו גוף בלי ראש ופחות מזה. והתחושה הזו דוחפת להתקדם. הרב כותב במאמר - "ההכרח הוא הכוח היותר גדול שבחיים". אדם לא רק רוצה לעשות משהו, אלא מרגיש שהוא מוכרח לעשות אותו. התחושה הזו שאי אפשר יותר לסבול וחייבים לעשות משהו למען הגאולה צריכה למלאות את לבבנו בימים אלו, ימים שבין המצרים.

ניכנס במוצאי שבת זה לשבוע שחל בו תשעה באב. אלו הימים היותר חמורים וקשים. לא נסתפק במה שחייבו אותנו חכמים, נצום ונגיד לאנשים "צום קל" וכל הדאגות שלנו תהיינה איך לקיים את ההלכות הללו, אלא נבין את רוחן של ההלכות ונעשה שינוי בנפשנו, בהתנהגותנו, כדי לקרב את הגאולה שאנו כל כך מצפים לה ומתפללים עליה שתבוא במהרה בימינו, אמן".

 


*קטעי הציטוט לקוחים מאתר כיפה
  במאמר של הרב זלמן ברוך מלמד.

 

 

שבת שלום!

 

                                                    

 

 

 

פרסם כתבה »


תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה