zofim.org.il
  
 


 
דף הבית » כתבה: החופש לחזור לעצמך

תמונה קטנה החופש לחזור לעצמך פורסם על ידי יוני לביא
בתאריך 5/10/2008
בכתבה זו צפו 4700 גולשים


החופש לחזור לעצמך
 
 
    מכירים את הסיפור על אותו שר אוצר שפיזר הבטחות בלי חשבון לפני הבחירות, וכשטענו כלפיו לאחריהן: "אדוני השר, הרי לא קיימת שום דבר ממה שהבטחת?!", השיב בלי להתבלבל: "נכון שהבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים..."?
גם אם בפוליטיקה השקרנות כבר הפכה למקצוע, למרבה הצער, גם מחוץ לכותלי הכנסת יש כאלו שעושים את זה לא רע בכלל. כל כך התרגלנו לזה שאי אפשר לסמוך על מילה של בני אדם, שכשכבר אחד עושה את הדבר הפשוט והבסיסי של להיות ישר ולא לתחמן איזה לקוח מסכן שבא אליו ולסחוט ממנו עוד כמה שקלים, הוא עשוי לזכות בצל"ש מיוחד בטלוויזיה. "יצאת צדיק"!
___________________
 
      תסלחו לי על המעבר החד (כבר תבינו את הקשר), אבל אחד הדברים שתמיד הפליאו אותי זו תפילת "כל נדרי". התפילה שפותחת את תפילות יום הכיפורים, ונעשָה בה מְעֵין התרה לַשְּבוּעוֹת והנדרים שנדרנו במהלך השנה החולפת. תקנו אותי אם אני טועה אבל נדמה לי שבשלוש מאות שישים וחמישה ימי השנה אין עוד תפילה שזוכה לכזה רייטינג! בכל בית כנסת נידח שבשאר ימות השנה יהיו מוכנים לשלם למי שרק יבוא להשלים מניין, ב"כל נדרי" לא תמצא מקום לַשֶבֵת. משום מה התפילה הזו (שאם שמתם לב לא כתובה אפילו בעברית, דבר העשוי להקשות על רבים) שוֹבָה את הלב של רבים ומהווה בשבילם את השיא של תפילות יום הכיפורים. יש בה איזה קסם מסתורי שמושך אחריו.
___________________
 
       בטח תגידו – נו, ברור. בעולם שבו מילה זה לא מילה  והבטחה אינה הבטחה באמת הדבר שהכי נחוץ לאנשים זה משהו שישחרר אותם מכל הצ'קים המילוליים שפיזרו בלי חשבון במהלך השנה.
אולי.
אבל ייתכן שיש גם יותר מזה ולא סתם נבחרה דווקא תפילה שעוסקת ב'התרת נדרים' לפתוח את תפילות היום הכי קדוש בשנה.
כי מהו בעצם נדר?
במצב הטבעי והפשוט בן אדם חופשי לעשות כרצונו. הכול פתוח, הכול אפשרי, הבחירה הגמורה בידיו. נדר הוא מצב בו האדם מרצונו בבחירתו שם על עצמו איזשהם 'כבלים' דמיוניים, שמחייבים אותו ללכת בדרך מסויימת אחת. לעשות או לא לעשות דבר שעד היום היה יכול נתון בידיו בחופשיות בלי חשבון. מעכשיו הוא אסור-כבול בדרך מצומצמת אחת.
 ___________________
 
      זהו המובן הפשוט של נדר. התחייבות מילולית שהאדם נטל על עצמו. אך האמת היא שבחיים שלנו יש סוג נוסף של 'נדרים'. בלתי נראים שכמעט איננו שמים לב אליהם.
עד כמה הם מעצבים ומשפיעים על איך שהחיים שלנו נראים? לא תאמינו.
אין אדם בעולם שאין לו כל מיני הרגלים ומנהגים שסיגל לעצמו במהלך חייו. לפעמים הדברים מוטבעים כל כך עמוק שקשה להשתחרר מהם כשצריך. מי שלא שמע עד היום את המשפטים הבאים לפחות פעם אחת שירים את ידו: "בלי כוס הקפה שלי בבוקר אני לא בן אדם", אחי, יש'ך אולי איזה סיגריה בשבילי, אני פשוט חייב..." (שלא לדבר על זה שמגיע אליך בקול מתחנן של נרקומן שמנסה לגרד עוד כמה שקלים עבור ה'מנה' שלו 'אחי, אפשר להשאיל ממך ת'סוללה לשניה? שלי בדיוק נגמרה ואולי מישהו מחפש אותי...').
כולנו מושפעים מכל מיני מוסכמות חברתיות, סטיגמות והלכי רוח שקיימים בחברה, ומשפיעים על ההתנהגות שלנו.
לפעמים אנו כבולים לצורות חשיבה מסוימות ותפיסות שכליות מקובעות שמונעות מאתנו לחשוב ולהתנהג בצורה בה היינו רוצים.
כמה אהבות מדהימות וקשרי זוגיות מבטיחים יורדים לטימיון עוד לפני שהתחילו לפרוח בגלל כל מיני חסימות רגשיות ומעצורים נפשיים שתוקעים אותנו.
כולנו היינו רוצים לחיות, לזרום, לפעול בחופשיות, להגשים את עצמינו, אלא שֶעַל ימין ועל שמאל יש בלוקים שעוצרים אותנו. לא נעים לאדם ממה שיגידו, הוא לא מאמין ביכולתו להשתנות, הוא חושש, מתעצל, מתייאש ועוד אינספור הפרעות נוספות.
___________________
 
      אם תרצו, זהו גם הסיפור של השופר.
התקיעה מורכבת מארבעה חלקים המכוּנים– 'תקיעה', 'שברים', 'תרועה' ושוב 'תקיעה'. בהתחלה – 'תקיעה' – קול ארוך ופשוט. לאחר מכן 'שברים' ו'תרועה' – קולות קצרים וקטועים שרק הולכים ונהיים שבורים ומרוסקים יותר. ולבסוף שוב תקיעה – ארוכה ופשוטה.
במשפט אחד זהו בעצם סיפור חיינו.
באנו לעולם כילדים. פשוטים, טהורים, שמחים, זורמים, מאושרים.
עם השנים, השגרה, וההתבגרות התחלנו להסתבך, להתבלבל, להיתקע, להתעקם. הקול הופך להיות קטע ומרוסק כמו שלפעמים נראים החיים שלנו. מלאים בכל מיני חסימות, והגבלות, פחדים ודמיונות.
יום הכיפורים, "כל נדרי", קול השופר, קוראים לנו לחזור למבראשית. לנגן בתוכנו שוב את קול התקיעה הפשוטה, היסודית, הטהורה שמתחבאת לה עמוק בפנים. להשתחרר מהכבלים, מההרגלים הבעיתיים, מהסטיגמות, מהלחץ החברתי שלפעמים מעוורים לנו את העיניים. לתת לעצמנו הזדמנות לבחון דברים מחדש, לשאול את עצמנו שאלות שמעולם לא שאלנו ולענות תשובות שלא האמנו שאנו מסוגלים לומר. לחזור להיות יותר ישרים, יותר טובים, יותר תמימים. להיות יותר שוב עצמינו כמו שרק אנחנו יודעים.
 
 
שתהיה לכם שנה מתוקה, נהדרת וחופשית באמת
שלכם
יוני

 

 

פרסם כתבה »


תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 2 תגובות | הוספת תגובה


1. כתבה מעולה..
נכתב על ידי ספיר רביע משבט ראשונים בתאריך 5/10/2008 בשעה 23:44
2. כתבה ממש טובה!
נכתב על ידי איילת פינטו משבט רעם בתאריך 6/10/2008 בשעה 23:12