zofim.org.il
  
 


 

 

מקרים בהם אנו מחויבים על פי חוק לדווח:

 אלה הם עיקרי החוק, מתומצתים בשפה פשוטה  (אין זה הנוסח המשפטי):

  • בשנת 1989 התקבל בכנסת התיקון לחוק העונשין, בנושא פגיעה והתעללות בקטינים ובחסרי ישע (תיקון מס' 26 ).
  •  התעללות בילד  היא עבירה פלילית חמורה. אם המתעלל בילד הוא הורה, בן משפחה או אדם אחר האחראי על הילד – זו עבירה פלילית חמורה במיוחד.
  • האחראים על הילד הם הוריו וגם מבוגרים אחרים (בני משפחה ואחרים, הקבועים בחוק), שהילד תלוי בהם ונתון למרותם.
  • התעללות איננה רק פגיעה גופנית  והיא כוללת סוגי פגיעה שונים,  פגיעה מינית ופגיעה נפשית.
  • ההורה של ילד, או אדם אחר האחראי על ילד, חייב לדאוג לבריאותו, לספק את צרכיו ולמנוע פגיעה והתעללות בו. הורה או אחראי על הילד שלא מנע התעללות בילד – התנהגותו עלולה להיחשב עבירה פלילית.

על כל אדם מוטלת חובת דיווח לפקיד הסעד או למשטרה, בכל מקרה שיש לו יסוד סביר לחשוב שהאחראים על הילד מתעללים בו.

  • על בני משפחתו של הילד ועל אנשי מקצוע מוטלת חובת דיווח מיוחדת.
  • מי שיודע על התעללות בילדים ולא מדווח – עובר עבירה פלילית וצפוי לעונש מאסר.
  • על עובדי חינוך במוסדות חינוכיים מוטלת חובת דיווח מיוחדת על כל פגיעה והתעללות בילד – וזאת בין אם הם אחראים על הילד באותו מוסד חינוכי בין אם הוא עצמו אחראי לאותו הילד ובין אם לאו.
  • כאמור,  כל אדם, וכל עובד חינוך בכלל זה,שיש לו יסוד סביר לחשוב  שאחראי על ילד התעלל בו, חייב, על פי החוק,  לדווח על כך לפקיד סעד או למשטרה. "פקיד סעד" הוא עובד סוציאלי, המופקד על נושא זה, וניתן למצוא אותו בכל מחלקות הרווחה של הרשויות המקומיות.
  • חשוב לזכור, כי דיווח לפקיד סעד או למשטרה איננו בגדר הטלת אשם או קביעה נחרצת, אלא בקשה לבדיקה מקצועית. המדווח על התעללות איננו נדרש להוכיח התעללות. כל מי שמדווח כנדרש בחוק ובתום לב, החוק מגן עליו מפני כל תביעה פלילית או תביעה אזרחית נגדו.
  • חובת הדיווח איננה רק חובה חוקית, אלא היא גם חובה מצפונית ומוסרית.

 

הערה:  "ילד" בפרק זה - הוא קטין שטרם מלאו לו  18!!!

 

מקובל לסווג את ההתעללות לארבעה סוגים שונים:

1.התעללות פיזית (ילד מוכה)

פגיעה חמורה או מתמשכת בילד הנעשית במכשיר או הנעשית באברי גוף של האדם הפוגע, כגון: בעיטות, נשיכות, מכות וטלטול. הפגיעה עשויה לגרום לשטפי דם, לנפיחויות, לפצעים פתוחים, לפגיעות פנימיות, לכוויות, לשברים, לנזק מוחי, לאובדן הכרה ואף למוות. הפגיעות השכיחות הן  בראש, בגפיים העליונות והתחתונות וכן באברי המין.

2.התעללות מינית

בדרך כלל פגיעה מינית מתבצעת תוך שימוש בכוח, בכפייה, באיום, בפיתוי או תוך ניצול סמכותו ומרותו של המבוגר. הפגיעה עשויה לכלול אונס, מעשה סדום, החדרת חפצים לאבר המין, מעשה מגונה, אוננות, חיבוק, ליטוף ונישוק בעלי אופי מיני,  אקסהיביציוניזם, מציצנות וכן, שימוש בילד לצורך פורנוגרפיה.

3. הזנחה

מחדל מכוון או פעולה מתמשכת של הזנחה פסיבית או הזנחה אקטיבית, שנועדה למנוע מהילד הזנה, טיפול רפואי, טיפול מונע, תנאי אקלים סבירים, תנועה חופשית או גירויים סביבתיים. הזנחה יכולה להסתיים במוות או לגרום לילד תת תזונה, נזקים גופניים, עיכוב בהתפתחות, פיגור ונזקים נפשיים מיידיים וארוכי טווח.

4. התעללות נפשית או רגשית

הרס שיטתי של יכולת הילד לפתח מסוגלות רגשית או לפעול כשורה בהקשרים אישיים וחברתיים. תוצאות התעללות מסוג זה יכולה להתבטא בחרדות, בהסתגרות, ביכולת מילולית ורגשית מוגבלת ובהתפתחות לקויה. זוהי ההתעללות הקשה ביותר להגדרה, והיא יכולה להיכלל גם תחת ההגדרות של: פציעה נפשית, חסך נפשי, תקיפה רגשית ועוד. לעתים קרובות, מופיעה התעללות זו כתופעה נלווית לסוגים האחרים של פגיעות בילדים.

 

 

איך אפשר לזהות סימנים להתעללות?

קודם כל להקשיב!  לא אחת ילד מספר - או לפחות רומז - שמשהו קורה.  יש להקשיב לו. ילד שאינו מסוגל להתלונן ישירות על ההתעללות, עשוי להשתמש ברמזים שונים המעידים על הקושי, למשל:  "אני רוצה להישאר בשבט או בקומונה" וכיוצא בזה - ובלבד שלא ללכת הביתה. ילד המדבר בדרך עקיפה, עושה זאת אולי כי הוא נבוך, כי הוא צעיר ואינו יודע לבטא במדויק את המתרחש. ייתכן גם שהילד הבטיח לא לגלות דבר ההתעללות,  או  שהוא חושש וחרד. יש ילד הרומז על ההתעללות בו  בדרך של הסוואה, למשל: "אני מכיר ילד שיש לו בעיה", או: "מה יכול לקרות אם ילדה סיפרה למורה שמישהו מכה אותה, אבל  המורה לא האמינה לה?", במקרים כאלה ייתכן שהילד אכן מספר אודות חבר או ילד אחר, אולם, ייתכן שהוא מספר על עצמו. עליך לעודד את הילד בעדינות וברגישות לדבר, להתגבר על חששותיו וחרדותיו או לספר את הידוע לו על הילד "האחר". קרוב לוודאי שבסוף האמת תצא לאור.

 

 

סימנים לא מילוליים

התעללות פיזית מותירה לעתים קרובות פגיעות וסימנים הנראים לעין, שחשוב להיות ערים להופעתם. סימני האזהרה שיש בהם כדי להצביע על התעללות פיזית הם אלה: חבורות -  בעיקר קבוצות של חבורות, בשלבים שונים של ריפוי, או  חבורה שצורתה מלמדת על החפץ אשר גרם לחבורה, למשל: כף היד, אבזם חגורה וחוט חשמל; כוויות  - למשל: כוויה שנגרמה מנוזל חם, מסיגריה או ממגהץ לוהט; פגיעות על הפנים  - למשל: "פנסים" סביב העיניים, לסת שבורה, אף שבור, שפה מדממת או נפוחה; סימני נשיכה  - במיוחד אם הם בגודל פיו של המבוגר, או שהם חוזרים ונשנים; שריטות  - אם אין להן הסבר או שהן נראות כסימני רצועות; סדקים או שברי עצמות  - אם אין להם הסבר.

יש לזכור, כי חלק מהסימנים שצוינו לעיל כ"סימני אזהרה"  עשויים להיות תוצאה של תאונה או תוצאה של פגיעה מקרית ולא מכוונת. אם  הילד איננו מסביר את הפגיעה, אם ההסבר שנתן הילד לפגיעה אינו הגיוני, וכן אם הילד הוריו מנסים להסתיר את הפגיעה באמצעות לבוש או בדרך אחרת – עליך לראות באלה נורה אדומה שנדלקה. לעיתים, לא תמצא סימנים חיצוניים להתעללות הפיזית, אם משום שסימנים אלה אינם קיימים או אם משום שהסימנים מוסתרים. במקרים אלה,  שים לב לסימנים בהתנהגות של הילד.

סימני האזהרה העולים מההתנהגות הם אלה:       

  • בעיות משמעת רבות.
  • תוקפנות ואלימות כלפי אחרים.
  • אלימות מילולית מוגזמת.
  • ביגוד שאינו הולם  (שנועד להסתיר פגיעות).
  • ניכור, בדידות והתכנסות עצמית.
  • חשש מקשר עם מבוגרים.
  • תלונות פסיכוסומאטיות.
  • דיבורים על התאבדות או ניסיון התאבדות.

חשוב לזכור, כי סימנים אלה שצוינו כ"סימני אזהרה", אינם  מעידים דווקא על התעללות, אפיוני התנהגות אלה עשויים לבטא גם מצוקה אחרת.

 

כיצד להגיב?

תגובת המבוגר חשובה ביותר, ועשויה להשפיע על הרגשתו של הילד, על ביטחונו ועל נכונותו להיפתח בפני המבוגר, לתת בו אמון ולספר לו על ההתעללות. חשוב מאוד להקפיד על הכללים הבאים: לשוחח עם הילד בפרטיות וביחידות.  להיות אוהדים ולנסות להישאר שקטים ורגועים. אם הילד חש כי דבריו מרגשים אותנו הוא עלול להפסיק  את דבריו כדי לגונן עלינו. לא להגיב בבהלה – להשתדל להימנע מלבטא בהלה במילים או  בהבעות פנים, בתנועות ידיים א ובשפת גוף.  להאמין לדבריו של הילד ולומר לו, שמאמינים לו ושהוא דובר אמת. לעודד את הילד להמשיך ולספר, למשל: "אני שמח שסיפרת לי, זה אמיץ מאוד מצדך". לומר לילד שהוא אינו אשם בהתעללות. להבטיח לילד, שנעשה כל שביכולתנו כדי להגן עליו ולתמוך בו. להסביר לילד שאין לשמור על המידע בסוד. לא  לחקור או לטפל בעניין ללא הסמכה, מומחיות והרשאה כדין, ולא להתיימר לעשות זאת. להתייעץ עם אנשי מקצוע מורשים(עו"ס תנועתי, פקיד סעד, יועץ בית הספר וכדומה), ולדווח כנדרש בחוק על כל מקרה של התעללות בילד או של חשד להתעללות כזו.

 

 

פרסם כתבה »