zofim.org.il
  
 


 
דף הבית » ארכיון הכתבות » כתבה: תקציב בסיס 0

תמונה קטנה תקציב בסיס 0 פורסם על ידי תם רון
בתאריך 27/12/2003
בכתבה זו צפו 3359 גולשים

דיונים אינסופיים על התקציב, כן יעבור, לא יעבור, שביתה כזאת, שביתה אחרת, רבים על סעיף 563.13.12, ישנים במליאה רק כדי להצביע אי אמון, פילבסטרינג (משיכת הזמן ע"י דיבורי סרק, שעליו יעידו צופיו הנאמנים של ערוץ 33),  רוטינה רגילה משהו.

הפתרונות לא בהמשך אולם רעיון שהוא לא כ"כ נפוץ ואולי יעניין אתכם לשמוע כן צפון בשורות הבאות.

  

 

 

 

 מה זה?

 

תהליך תקצוב שאינו מתייחס לתקציבים קודמים. כל יחידה בארגון (לעניינינו, משרד ממשלתי) צריכה להציג תכנית עבודה המיועדת להשגת מטרותיה ולנמק את צרכיה התקציביים, ללא התייחסות לעבר.

 

מה יכול להיות יותר טוב ומה שגוי בבניית תקציב בדרך בה הוא נבנה כיום?

 

(כיום מכינים את הצעת התקציב פקידים במשרד האוצר על סמך התקציב של השנה הקודמת, תהליך תקצוב כזה נקרא תקצוב תשומות)

 

כאשר פקידים במשרד האוצר מכינים את הצעת התקציב למעשה הם אלו הקובעים את המדיניות הכלכלית – לאן ינותבו הכספים ולא נבחרי הציבור. את ההצעה עצמה יכינו הפקידים (שכן אין אתם משערים שפוליטיקאים ישבו ימים כלילות תחת אורות ניאון ומחשבונים) אך תחת ליווי צמוד של הדרג הפוליטי. לפיכך, כמובן, יש לקבוע סדר עדיפויות  ציבורי.

 

 

על פני השטח נראה כי בבניית תקציב על סמך תקציבי העבר ניתן להיות "ארגון לומד". למעשה תקציב כזה עוסק מעט מאד בהצבת מטרות ומשמש בעיקר כאמצעי פיקוח ולא ככלי לניהול מדיניות. לעומת זאת, תקציב תפוקות, מגדיר באופן מקצועי מטרות והינו כלי ניהולי. תקציב תפוקות לא יסתפק בהקצאת שעות הוראה אלה יציין גם את מטרתן של שעות ההוראה (כמו הבנת פעולות חשבון) ויציג יעדים מדידים (80% מהתלמידים יבינו את משמעות פעולות הכפל) ואמצעים להשגתם.

 

תהליך תקצוב התשומות הוא משא ומתן פוליטי, מכיוון שאין תפוקות מצופות, עם קריטריונים מוגדרים, נעשית חלוקת המשאבים בין המשרדים (או הסיעות) על ידי מיקוח פוליטי, פעמים רבות על גב יציבות הקואליציה ואינטרסים שאינם קשורים כלל לציבור (רמז: רהיטים, כסאות, לשכות).

 

כיוון שהתקציב הוא מאבק על סמכות להקצאת משאבים וערכים (מי מקבל מה, מתי ואיך? התקציב הוא נושא מרכזי בתהליך הפוליטי. התקציב מהווה מסמך בעל משמעויות והשלכות רבות) בכל שנה עולות כמובן הדרישות ביחס לתקציב השנה הקודמת ועל מנת להימנע מעודף תקציבי (המעיד לכאורה על חוסר פעילות מספקת) עלולות היחידות בארגון להוציא הוצאות מיותרות (בדרך כלל רכישת ציוד עודף).

 

כאשר יש צורך בקיצוץ מחילים בין השאר קיצוץ זהה באחוזים בין כל משרדי הממשלה. כאן עולה השאלה – מניין שסעיף שלא מקוצץ במשרד המשפטים חשוב יותר מסעיף שמקוצץ במשרד איכות הסביבה עקב קיצוץ שרירותי שכזה.

 

בעיה נוספת שעולה בהתבססות על תקציב עבר היא שתקציב כזה מתאים לטווח ארוך. אך בארץ כמו ישראל אשר תמורות חלות בה חדשות לבקרים אין קשר בין תקצוב של סעיף מסוים לבין מה שבאמת נדרש עבורו, משום שמאז שנקבע הסעיף חלפו כ"כ הרבה שנים שלא בטוח שעוד צריך לתקצב ואם כן כמה. דוגמה טובה לכך הינן קצבאות הרווחה שבראשית המדינה הבטיחו קיום מינימלי לאנשים שאינם יכולים לקיים את עצמם. ככל הנראה אז חשבו כמה כסף נדרש לקיום של אדם / משפחה ותקצבו בהתאם, כיום אין קשר בין התקציב לצורך (כפי שזועקות לא פעם כותרות העיתונים). אותה בעיה קיימת גם בתחומים אחרים: תקצוב של שעות לימוד, תרגילים צבאיים וכו'.

 

בהכנת תקציב 0 יש לבחון האם יש להמשיך לתקצב את כל הסעיפים ואם כן מהו התקצוב הסביר בעבורם ומהו התקצוב המינימלי. יש לדרג אותם ע"פ חיוני – חשוב – רצוי. ולאפשר לכל שרי הממשלה לקחת חלק בבניית התקציב בתמונת התקציב של כל משרד. תהליך כזה ייצג קביעת סדר עדיפויות לאומי נכון ע"פ השקפתה הפוליטית של הממשלה המכהנת.

 

 

בונוס

ביבליוגרפיה

 

סדר עדיפויות לאומי: הבו לנו "תקציב 0"! / רוני ברט

 

מבנה ארגוני ותקציבים

פרסם כתבה »


תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה