zofim.org.il
  
 


 
דף הבית » ארכיון הכתבות » כתבה: פרשת השבוע: "מטות - מסעי"

תמונה קטנה פרשת השבוע: "מטות - מסעי" פורסם על ידי עדת הצופים
בתאריך 15/7/2004
בכתבה זו צפו 3109 גולשים

שתי הפרשיות(*)  הנקראות השבוע חותמות את ספר 'במדבר' וכן את נדודי בני ישראל במדבר. בסיום הנדודים במדבר מסתיימת עוד תקופה, תקופת ההנהגה של משה. משה שהוציא את בני-ישראל ממצרים והוא בן שמונים שנה והנהיג אותם משך ארבעים שנה קשות של נדודים וטלטולים נקרא בסוף הפרשה הקודמת להיאסף אל עמיו.
בפרשת מטות הוא נקרא שוב לעשות שליחות אחרונה, לנקום את בני מדין על שהכשילו את בני-ישראל בפרשת בלק, ואחרי נקמה זו - 'תאסף אל עמיך' (במדבר לא,א).
צווי זה החוזר כאן בפעם השניה למשה - הצווי למות - הוא צווי קשה וייחודי, היחידים שזכו לו הם משה ואהרון. נסו לחשוב מה הייתם עושים אילו נאמר לכם כי מותכם תלוי במשימה מסוימת, עליכם להשלים משהו שאתם עושים ואז תסיימו את תפקידכם בעולם ויהא עליכם לעזוב אותו. אני, הייתי משתדל להאריך את שהותי עלי-אדמות כמה שיותר, הייתי מעכב מן-הסתם את המשימה ודוחה אותה - יש כמה דברים שאני עוד רוצה להספיק..
"אלא להודיעך שבחו של משה, אמר: בשביל שאחיה יעכב נקמת ישראל?! מייד 'וידבר משה אל העם לאמר החלצו מאתכם אנשים לצבא'" (במדבר רבה כב,ב) המדרש משבח משה מבצע מייד את המוטל עליו ולא משהה את המשימה למרות שהוא מקרב את עונשו - למות לפני הכניסה לא"י.
בהמשך אנחנו רואים את המשך התנהלותו של משה וניהולו את המלחמה, התיאור בפסוקים נותן תחושה של דחיפות של מהירות. משה רוצה שבני-ישראל יוכלו להיכנס כבר לארץ-ישראל, בפעם הראשונה אלוהים מצווה אותו למות, והוא מבקש רק שה' ימנה מנהיג במקומו ומוכן למות מיד. ה' נותן לו זמן למנות את יהושע לערוך לו טקס לעיני כל העם ומשהה בעצמו את מותו של משה. (במדבר כז,טו) אח"כ ה' מצווה כמו שאמרנו את משה עוד פעם לצאת למלחמה ומשה מסיים את העניין מהר ככל האפשר, אחר-כך שוב הוא מצווה להעביר מסר אל העם ומיד הוא מצווה את העם (בסוף פרשת מסעי) על גבולות א"י ועל הקמת ערי מקלט. בינתיים הוא עוד מספיק לטפל בבקשות מיוחדות של שניים וחצי מהשבטים שרוצים לקבוע את נחלתם בעבר המזרחי של הירדן - כלומר להישאר במקום ולא להמשיך במסע. (במד' לב) הוא מספיק גם לסגור את עניין בנות צלפחד מהפרשה הקודמת(שם לו), וגם לטפל בבעיות שעלו ב'מלחמה-האחרונה' שהוטלה עליו נגד מדין.
הטיפול בבעיות אלה ראוי גם הוא להתייחסות, כשאנחנו מסיימים משהו (שנת הדרכה למשל) יש נטייה לחפף קצת. אם יש בעיית משמעת בגדוד מעטים המדריכים שיקדישו לה התייחסות רצינית במחנ"ק - הרבה יותר נוח להשאיר את ההתמודדות הרצינית לצוות הבא ובמחנ"ק פשוט להנות 'שהחניכים יזכרו אותנו'. להבדיל משה נתקל ב'בעיית משמעת' חמורה במלחמת מדיין: בני ישראל שהיו אמורים לנקום במדיין, שהכשילו אותם ע"י שילוח בנות מדין לזנות עם ישראל, השאירו את המכשול העיקרי - נשות מדין -בחיים. משה לא מתעצל ונותן לראשי העם נזיפה משמעתית חמורה ומצווה אותם לתקן את המעוות מיידית.
כמו כן הוא מתמודד עם בקשתם של שבט ראובן ושבט דן להישאר בעבר הירדן המזרחי; לכאורה, הבקשה אינה נוגעת למשה - הרי לא הוא עומד להעביר אותם את הירדן. ע"פ ההשוואה שלנו מקודם - חשבו על חניכה שרוצה להיות בקבוצה עם חברה שלה בשנה הבאה ובאה לנדנד לכם על זה אחרי המחנה "תפני למדריכים החדשים שלך בעוד חודש!" תהיה התשובה ברוב המקרים. משה יודע שיהושע בתחילת דרכו עלול להתקשות בהתמודדות מול דרישה כזו של השבטים והוא משביע אותם שבועה חמורה - לעבור עם כל העם עד שה' יוריש את כל אויביהם ורק אז יוכלו לחזור. כל שנותר ליהושע לעשות בוא להזכיר להם את השבועה בבוא העת.

בשבוע הבא יחל נאומו האחרון של משה, רגע לפני עלייתו להר שבו ימות, הוא נותן לעם שיחת סיכום המשלבת כמה ציוויים, תזכורות על דברים שעברו, מצוות חדשות וברכות. בפרשותינו, אם כן, משה סוגר את שלב הנדודים של בני-ישראל במדבר ומלמד אותנו כמה דברים חשובים על איך מסיימים דברים ואיך עוזבים תפקיד. לתשומת לבנו.



* השבוע נקרא שתי פרשיות ולא אחת כיוון שבתורה יש יותר פרשיות(54) ממספר השבועות שבהם קוראים בפרשת השבוע (52 שבועות מתוכם חלק חגים וכד') זה יוצר מצב שצריך לקרוא הרבה פרשות במעט שבועות - לכן צריך לקרוא שתי פרשות בשבוע אחד

פרסם כתבה »